My journey to heaven

אני לא כ''כ יודעת מה לעשות עם עצמי... טוב, אז הגעתי למסקנה שאני צריכה קהילה. מה עכשיו? מצד אחד נורא קל להקטין ראש ולומר שאין לי כל כך אפשרויות. מצד שני יש 1001 אפשרויות מכל מיני סוגים... אבל בתכל'ס אני עדיין לא בטוחה מה אני חושבת על הנושא. אני לא חושבת הצד המיינסטרים של האסכולה, אבל גם לא כמו הצד הקיצוני שמנגד. אז אזרתי אומץ. לנסות לחזור למקום שברחתי ממנו למרות שה''סימן'' שביקשתי לא התגשם. ביקשתי מי' וו' לבוא איתי והן הסכימו. הלחץ, הפחד, התחושה המשתקת הזאת, החונקת, שהציפה אותי אתמול כשחשבתי על זה. ועכשיו הן הבריזו. לא הפתיע. טוב, אז אני לא אלך. אז לאן חזרתי? מה אני עושה עם עצמי? ולמה אני כל כך מפחדת? אני מרגישה שאני גוועת לאט לאט. גם אין לי כוח לחבוש שוב את כל המסכות, התירוצים, החיוך המזויף, ''כן, הכל בסדר, קצת נעלמתי בגלל הצבא''. חחח בדוק. נעלמתי כי זה לא נראה לי. זה למה. מה נכון?