השאלה אם ישוע הוא המשיח איננה שאלה פתוחה בין יהודים. כל מה שרב כלשהו יכתוב על האמונה המשיחית יהיה מבוסס על ההנחה שישוע איננו המשיח ושהברית החדשה איננה דבר אלהים המושרה כמו התורה המושרית. מצויידים בהנחות מוקדמות ובמורים שכאלה, יהודים שילמדו על המשיחיות בהכרח יגיעו גם הם לאותה מסקנה שישוע איננו המשיח. בשל מעמדם בין קהל ישראל, מעטים הם הרבנים שיבחנו את הנושא בפתיחות או באהדה.
יש סיבה לחוסר פתיחות זו. אם נרצה לתאר אותה במלים פשוטות, עלינו לומר כי ההשקפה הרבנית שונה מזו של המקרא. הדות הרבנים איננה אותה יהדות המופיעה במקרא. מציאות זו היתה קיימת עוד לפני ימי ישוע. בימיו היו למעשה מספר כיתות ביהדות, כשלכל אחת מהן רשימת תורות ואמונות משלה. עם חורבן בית שני בשנת 70 לספירה ובעקבותיו אבדן הכהונה והיכולת להקריב קרבנות, נותרו בידי העם רק כמה אפשרויות. חת מהן היתה להסכים להכיר במות ישוע ככפרה על חטא. אפשרות אחרת היתה לבנות מחדש את היהדות כך שתוכל להתקיים בלי בית מקדש באופן כזה שסליחת חטאים תתאפשר גם ללא קרבנות.
זו הדרך שבחרו הפרושים, ועמדתם היא שהשתלטה לבסוף על עם ישראל והפכה להיות "היהדות". במקום שהמקרא ישמש מדריך עיקרי לחיים, הפכו הלכות הרבנים בתלמוד וברבדי המסורת השונים לעיקרי העיקרים בארגון החיים ובמחשבה היהודיים. כתוצאה מכך, ומשום שלא היה לישוע כל מקום במסורות אלה, הכל קיבלו כמובן מאליו כי הוא גם אינו המשיח.
עמדה זו התגבשה עוד יותר בתגובה למערכת היחסים שהתפתחה בין עם ישראל לכנסיה הממוסדת. עמדת הרבנים נגד ישוע ונגד מה שהבריה"ח מלמדת התחזקו במהלך ימי הביניים ואפשר להביא לכך מספר דוגמאות:
למשל, ראו כיצד מבינה המסורת את ישעיה נ"ב 13 עד נ"ג 12. לפי תרגום יונתן, שהוא נוסח ארמי לתנ"ך מתקופה הקרובה לזו של ישוע, פירוש הפסוק הראשון בקטע הזה הוא, "הנה עבדי משיחא". במלים אחרות, הקטע נחשב לקטע המדבר על המשיח. לעומת זאת רוב רבני הזמן הנוכחי מייחסים את הקטע לעם ישראל על פי החידוש בפרשנות שהביא רשי בימי הביניים. פירוש חדש זה אמנם נוגד את טענות המאמינים בישוע, אבל הוא נוגד גם את הדרך בה הבינו את הקטע רבני ישראל ומוריו בעבר הרחוק.
דוגמא מתחום אחר היא הדרך בה נתפס אלהים במחשבת ישראל כיום. ראינו כיצד החליף רמב"ם את המושג "אחד" המקראי במושג "יחיד" כאשר בא לדבר אודות אלוהים. כלומר, רמב"ם השתמש במלה שמשמעותה אחדות בלתי ניתנת לחלוקה במקום המלה המקראית המופיעה בקריאת שמע והעשויה להורות על אחדות מורכבת. בהמשך לכך שימשו שלושה עשר העיקרים של הרמב"ם בסיס לעיצוב המחשבה הרבנית לכוון הנוגד את הוראת הכתובים.
קיים גורם נוסף. אמונה בישוע איננה רק ענין של שכנוע שכלתני, כרוך בה צעד גורלי הרה משמעות שפירושו להודות בחטא - לא רק בפעולות מסויימות אלא בטבע המושחת על ידי חטא - לחזור בתשובה ולבטוח בישוע ככפרה על חטא. זהו דבר שקשה לכל אחד לעשותו, בין אם הוא רב או סתם אדם מישראל, יהודי או גוי, לא כל שכן לאדם הנהנה ממעמד מכובד בקהל ישראל.
ובכל זאת... היו רבנים שפנו לאמונה בישוע. אחד מהם היה רבי יחיאל ליכטנשטיין, רב מחוזי בטפיו זלה שבהונגריה, אשר חי במאה ה19-. אחר הוא ר' צ'יל סלוסטובסקי, רב אורתודוכסי בדובנוב שבפולין אשר כיהן מאוחר יותר בלודג'. באמריקה ניתן להזכיר את מקס וורטהיימר, רב רפורמי במדינת אוהיו אשר חי בתחילת המאה הנוכחית.
אנשים אלה היו מוכנים לעמוד בתוצאות אמונתם בישוע משום שהיו משוכנעים באמיתותה.
ומה איתך? האם אתה מוכן?
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
