מרתיח אותי לגלות שאבא שלי ככל הנראה יהיה מפוטר בסוף השנה בגלל גחמות מטומטמות של זבל מטומטם.
20 שנה במקום עבודה, בתור איש חינוך - אחד המקצועות הכי חשובים כיום, ובסופו של דבר הוא עף בגלל התנהגות כ"כ מגעילה וכ"כ לא תואמת איש חינוך שאמור לנהל פנימייה שלמה. ממתי ללכלך על אדם רק בגלל שאתה חושש שהוא חותר תחתיך, זה לנהוג כאיש חינוך? ממתי לזרוק אדם שתרם כ"כ הרבה למערכת בגלל שטות שלא יכולה להתבסס על עובדות מוצקות, זה לנהוג כאדם מוסרי ומחנך? ממתי מרפקנות, קנאות, צביעות, שיקול דעת פסול, פחדנות וחוסר אכפתיות הם ערכים שאיש חינוך עובד וחי לפיהם?
אבא שלי, אולי האיש החזק ביותר במקצוע במקום העבודה שלו - בצורה אובייקטיבית לחלוטין, עושה ימים כלילות על מנת להביא אותם למלוא מימוש הפוטנציאל הגלום בהם ובדרך - מחנך אותם להיות אנשים טובים יותר, ובסופו של דבר התוצאות מדברות בעד עצמן. פתאום בא איזה פוץ שקיבל תפקיד שכ"כ לא מגיע לו לקבל ומחליט שאבא שלי מנסה לחתור תחתיו, ומלכלך בצורה נוקבת וחמורה ביותר,תוך המצאה וניפוח עובדות, בפני מנהל הפנימיה, שברוב אפסותו וכניעותו מקבל את הדברים בלי לבדוק אותם - ומודיע לאבא שלי בלי לחשוב פעמיים שבסוף השנה הוא כבר לא יהיה פה.
אבא שלי איש חינוך משכמו ומעלה ועצוב לי שאנשים שמתיימרים להיות אנשי חינוך מונעים ממנו את זה בגלל גחמות שלהם.
אף לא הבטיח לי שהחיים צודקים ואף אחד לא הבטיח לי שאנשים תמיד נוהגים בכבוד אחד כלפי האחר וכלפי עצמם, אולי תקראו לי תמים - אבל זה נורא עצוב לי. ומהרגע שאבא סיפר לי, אני נורא רוצה פשוט ללכת לשם ולהרוס לאותם שניים את החיים, להשפיל אותם כ"כ עד שיתפטרו בעצמם - ואני יודע שזה לא באמת יקרה והם לא באמת ישנו את ההחלטה שלהם, כי מה זו אחרי הכול מילה של ילד בן 18? אבל אני עדיין נורא רוצה לעשות את זה, רק לומר להם מה שאני מרגיש וחושב, לומר להם שהם מאיישים עמדות שלא מתאימות להם ושהם לא צריכים להיות במערכת במצב בהם הם נמצאים עכשיו ושהם אפסים מוחלטים בעיניי.
זה פשוט לא הוגן.
"זה עבר, זה נגמר
קצה חלום, ודי
חול הזמן שנשר
בין אצבעותי
זה עבר, זה נגמר
לתמיד, אולי
מעגל שנסגר
ונשארת חי
ניפגש, נתראה -
לב אוהב אינו טועה
כמו אל ים נזרום, נזרום
נבקש עד שנגיע
וניגע אל החלום."
עוד דקה מסתיימת התקופה הכי יפה בחיים שלי, עוד דקה נעלמים אנשים מהחיים שלי, עוד דקה אחת.

טיול שנתי אחרון.