פורשת כנפיים

המחשבות מתעקשות להישאר ולהכאיב, אבל אני מנסה לשכוח, רק היום לשכוח.

יש ימים שבהם הכל נראה חסר טעם, וזה אחד מהם. אני קופאת מתחת לשמש חורפית.

את לא יכולה הכל. תביני, תפנימי, תשלימי. ישנם דברים רחוקים מהישג ידך.

אל תביטי גבוה לשמים, עמדי על הקרקע בשתי רגליים. כמו עץ ששורשיו עמוק באדמה, כמו בית שמונח על יסודותיו. מה שווה ההיאחזות בעבר אם את חיה בעתיד במקום בהווה?

יציבה כמו סופה, את.

משניה לשניה משתנה.

ואיש לעולם לא יבין, לא ידע.

- "ומה יקרה אם תטעי?".

שתיקה.

היה לי הרבה לומר אבל הכל נראה מיותר באותו הרגע. אי אפשר להסביר. אי אפשר לגרום למישהו להבין את זה. אני נושאת את זה עימי ועכשיו מנסה להרפות. משתדלת בכל הכוח. זה הורס אותי, זה לא טוב.

אין הוראות ברורות או מתכון.

זה תלוי בי.

אך ורק בי.

ולאן הולכים מכאן?