רע וטוב ורע.
אני מתמוטטת ושוב קמה.
מחייכת ושוב בוכה מתחת לשמיכה החמה.
קשה.
כל כך קשה.
אבל
יש טוב.
הרבה טוב.
ואני מרשה לעצמי להיות גאה.
תקופה כזאת, מתנדנדת מפה לשם, משתנה, מתבגרת.
געגועים למנגינות הישנות הללו, אלו שריגשו וגרמו לדמעות וכאב, אלו ששימחו ושינו.
אני צריכה להתפרק עכשיו ולהתחבר מחדש. הכל נראה לא ברור, מפחיד.
אני רוצה לכתוב, לפרט, להסביר, להביע את עצמי אבל הזמן דוחק. האפשרויות מצטמצמות.
והגשם הזה.
מרגש כל כך.
עד דמעות.
לא ברור, ולמרות הכל קסום
מרתק
מפליא.
שום דבר אינו ברור מאליו.
שום דבר...
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
