שוב אני מוותרת לעצמי, מאפשרת לגשם לשטוף אותי ולרוח להעיף למרחקים. מבעד לחלון הברושים מתנועעים בחוזקה, מצד לצד, ללא הפסקה. ואני רק מנסה להקשיב להם בשקט, לשקוע קצת בתוך עצמי, אבל שוב נקטעת. הזמן מאכזב אותי. כלום לא נותר בי מלבד העייפות המצטברת. כל השאיפות שהיו כמו נשכחו. אבד הטעם. אני תשושה מהכל והוא תשוש ממני.
נסגרתי.
נאטמתי בתוך השיגרה הלוחצת. זה תמיד קורה וכנראה שגם תמיד יקרה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
