פורשת כנפיים

סתם פתאום חזר לי החשק לבלוג הזה. כנראה שזה תמיד קורה בחופשים. כל המשפחה באה לבקר היום. לא היינו כולנו יחד כבר המון זמן. באמת התגעגעתי. הם היו חסרים כל כך.

-"סבא עוזי בשמיים עכשיו, את יודעת?! הוא מלאך".

אין מה לומר יותר...

ושוב אני מתגעגעת לקול שלו. לא הספיקה לי שעה וחצי של שיחה. ומה שטוב זה שאני יכולה לדבר איתו על הכל כמעט והוא מבין. הוא תמיד מבין. אולי בגלל שאנחנו כל כך דומים, כי בעצם גם אני מבינה אותו כמעט תמיד. אחרי השיחות איתו אני תמיד מרגישה הרבה יותר טוב. בימים שאנחנו לא מדברים ממש רע לי  ואני צריכה לדבר איתו כדי שהמועקה תעבור קצת, תישכח. לא בדיוק יודעת מה עובר עלי ולמה, אבל עד שאני מתאהבת זה כבר בבחור הלא נכון. הוא תפוס, כן כן. ועוד יש לו חברה קנאית כל כך שלא מרפה ממנו לרגע. רק הוא קצת מוזר, ספק איתה ספק איתי. לא ברור כל כך. לפעמים באמת נראה לי שגם לו יש איזה משהו איתי, שגם הוא מבין, שהוא קורא אותי ויודע שהאנונימי הזה שלי זה בעצם הוא, אבל מצד שני לפעמים כל זה נראה כמו דמיון טיפשי שלי. הוא אוהב אותה מאוד, אני יודעת. אבל למרות הכל לא מרפה. כאילו לא אכפת לי. אני שוכחת מקיומה. מניחה עליו את הראש ומתעלמת מהעובדה שבפלאפון שלו עוד קיימת הודעה ממנה שבה היא כותבת שהיא אוהבת אותו. המצב הזה לא פתור מבחינתי אבל אני לא יכולה לעשות שום צעד. הוא חשוב לי מידי ואני לא רוצה לאבד אותו, לא משנה באיזה מחיר זה יעלה. אולי רק עכשיו אני מצליחה להבין מה זה שאהב אותי שנתיים הרגיש. לא היה לו אכפת שאני לא אוהבת אותו, הוא המשיך באובססיביות שלו להיות איתי כמה שאפשר, נפגע ממני בכל פעם אבל ממשיך בנאמנות מוחלטת.

השיר החדש - ישן ההוא ממשיך להתנגן לי בראש ללא הפסקה.  נגינת פסנתר מרגשת. ממש כמו הנגינה של הפסנתרנית שליוותה אותי בקונצרט האחרון. לכל נגיעה בקלידים הייתה משמעות. כך גם אני הרגשתי. לכל מילה הייתה משמעות. אי אפשר להתווכח עם רגשות...

היא בטח תכעס עליי בגלל חוסר האיפוס המוחלט הזה שלי. אי היכולת להתרכז בשום דבר. היא עלולה לחשוב שהתחלתי לזלזל, אבל לא, אני לא. זה חשוב לי כל כך. אני פשוט צריכה עוד קצת זמן, אולי משהו יתחיל לזוז שם...

אני לא מפסיקה לדמיין אותו מנגן בפסנתר את הצלילים המדהימים האלה ואותי שרה. הידיים האלה שלו שיוצרות מוסיקה לא יוצאות לי מהראש לרגע...

נשקו הגלים את רגלי,
את שולי שמלתי הלבנה.
בקולך אמרו לי "בואי אלי"
בקול אהבה ותחינה.
ואני חזרתי אל ביתי,
סגרתי את דלתי,
חלוני מוגף
ליבי ישן ואני ישנה.