מוזר לי

גלים של געגועים, גלים של עצב.

לחזור לתמימות הזאת, להסתכל על אנשים שונה.

לחשוב דברים אחרים,

גל ענק של צמרמורת עובר בגופי, רק עם מחשבה עלייך.

גל של אהבה אלייך

גל של עצבות ומבוכה בגללך.

גלים גלים

אני נאבדת פה, הם מבלבלים אותי

להחזיק את הראש מעל המים

אבל עוד קצת אני טובעת,

קשה לי

קשה להצליח להחזיק את הראש מעל המים ככה.

אני יכולה להסתכל שעות על הטלפון

רק לחכות מהודעה ממך

שאני יודע שלא תגיע

אני יעשה הכל בשבילך

רק תדבר איתי

רק דבר איתי

בבקשה

אתה הכח שלי

להמשיך

למה נתתי לחזור למקום הזה שוב פעם,

אני פשוט לא מסוגלת לחיות ככה יותר, אני לא יכולה לשאת את זה יותר.

אני לא יודעת מה לעשות, אני לא יודעת

אין לי כח לכלום,

אני לא יכולה יותר, אני לא יכולה לנשום כבר, אני נחנקת,

אני אוהבת, אני אוהבת אני א-ו-ה-ב-ת אותך

תפסיק לעשות לי את זה כבר,

אני לא מצליחה להוציא את כל מה שאני מרגישה לנייר

אני מרגישה שאני מתפוצצת

"תתחילי ללמוד למבחן במתמטיקה ביום שישי כי אם לא יהיה עצוב"

עצוב לי

גם בלי להיכשל במתמטיקה

וגם בלי שאת לא מרוצה ממני

אני שונאת אותך, למה את לא שמה לב? למה את לא שמה לב בכלל למה שקורה פה?

למה אין לך מושג? ואת אפילו לא מנסה להראות שאכפת לך.

קשה לי פה

קשה לי ממש

אני רוצה לברוח מהכל, אני רוצה לבכות,

אני רוצה למות.

אני לא אשקר, אין יום שאני לא חושבת מה היה קורה אם לא הייתי מכירה אותך.

לא היה לי סיבה לשקר, כי לא היה לי מה להסתיר,

לא הייתי מבזבזת אלייך שעות על גבי שעות, ימים על גבי ימים,

לא הייתי מזניחה את כל החברים הכי טובים שלי, ולא הייתי צרכה להמציא להם שיש לי אחרים,

רק כי החברה הכי טובה שלי רצתה לעזור לי,

אמרה לי שאתה מזיק לי, ושאני אפסיק להיפגש איתך, אבל אם הייתי מספיקה אז,

שהייתי מכורה בקטנות כזה, זה היה יותר קל,

אבל עכשיו זה חלק בלתי נפרד מהחיים שלי, זה הריגוש הכי גדול שאני יכולה לקבל.

רק אני רוצה הגדרה של מה זה התקופה הזאת, מה הקשר הזה.

זה ישאר בסימן שאלה ענקי כל החיים שלי, סימן שאלה שבחיים לא יפתח

שאלה, שאלה שאין לה תשובה, כמו עוד מליון כאלה.

שאלה, שאפשר רק להסתכל עליה מנקודות מבט שונות, בלי למצוא תשובה.

אני חושבת על כמה אנרגיות אני מבזבזת על זה,

החלק שלך בחיים שלי זה עולם מפני עצמו, העולם היחיד שיש בו צבעים,

ועם אתה אומר לי שאני יפה הוא וורוד, ואם אתה לא מדבר איתי הוא שחור.

ויש את העולם השני שזה כל המה שנשאר החברים המשפחה הלימודים כל מה שנשאר

שתמיד נשאר בגוון אחד, אפור כזה, אף פעם לא שמח, אף פעם לא עצוב.

הייתי רוצה שמישהו ישמע את כל זה באמת, הייתי רוצה שמישהו יראה את זה,

הייתי רוצה להניח על כתף של מישהו את הראש שלי לבכות ולחכות לאיזה ליטוף,

אני יודעת שאנשים שמכירים אותי כן קוראים פה דווקא, אבל זה הכי לא אותו דבר.

זה כמו אנשים זרים, ששומחים מהצרות של אחרים, ובסיטואציה הזאת - שלי.

אנשים רייקנים, שאין להן טיפת עומק בחיים, אז הם מנסים לחיות חיים אחרים.

אני לא יודעת, כבר לא אכפת לי, וזה לא מענין אותי, וזה גם לא עיינין אותי אף פעם,

הדבר היחיד שאני חושבת עליו, מרגישה אותו , זה אתה.

ואת, עם היית שומרת אלי יותר טוב אולי הייתי מקיימת את ההבטחה שלי,

אבל את לא יכולה לזרוק ככה באוויר הבטחות ולצפות שאני אעמוד בהם,

אין דברים כאלה, אין אנשים כאלה.

אני לא יודעת מה אני רוצה להוכיח לעצמי ביום שישי, ואולי מור צדקה שהיא אמרה לי שזה אחד הדברים היותר מטומטמים.

אבל גם עמית צדקה שהיא אמרה לי להפסיק לראות אותך.

ולא הקשבתי לה,

ואני עדדין בחיים, עצובה, ועם לב שבור אבל בחיים.

ואין לי מה להפסיד במצב שלי,

אני רוצה שתלך איתה, מול העיינים שלי,

רק הוכחה חד משמעתית שכלום מההקשעה שלי לא שווה כלום,

אז אני אעזוב אותך,

אז זה יגמר,

כי אין לי כח לרדוף עוד

אין לי כח לחכות עוד

אין לי כח להיות הסמרטוט שלך יותר.

אין לי כח לחיות בגללך.

ואני מקווה שביום שישי

אז ה20 שקל שנעלמו לי,

זה כי אתה לקחת אותם שביקשתי ממך לבדוק כמה כסף יש לי בארנק

אני כל כך מקווה שזה אתה גנבת,

והם לא סתם נפלו ברחוב.

אני רוצה שתיפול בפח שאני נפלתי בו

אני רוצה שיכאב לך

כל כך

כל כך