Needful Things

הכול נראה שונה כשמסתכלים בעיניים מלאות בדמעות.

כאילו, מתוך ענן על העולם, מלמעלה.

ולפעמים יש הרגשה שאנחנו מיותרים פה,

אבל במחשבה שנייה מה היה העולם ללא אנשים?

שיצרו, יהרסו, ילחמו, יאהבו, ולבסוף ימותו.

מעגל בלתי פוסק של חיים, של שגרה.

בטעות אחר טעות, כאב אחר כאב.

ללא מטרה ממשית בסוף הדרך,

וכשמתייאשים, מתייאשים לא מעצמך,

אלא מלחיות את החיים שהכתיבו לך.

החיים שקבענו לעצמנו,

ואי אפשר לצאת מהמעגל הזה.

ממשיכים להתגלגל בתוך החרא שלא נגמר בשום שלב,

בתוך מגבלת הזמן שמפקח לנו על החיים.

ללא רגע מנוחה, ללא עצירת זמן, שנייה עוצמים עיניים, מדמיינים חיים אחרים,

וממשיכים לחיות.

הדשא של השכן לא באמת ירוק יותר, ואולי רקוב יותר משלך.

שנייה אחר שנייה, דקה אחר דקה,

שגרה.