מלחמה שקטה

בעקבות לחץ פיזי לא מתון שהופעל עליי.. אני מעדכנת.

אז נכון ששכחתי מקיומו של הבלוג הזה..

ונכון שהוא נראה יותר ויותר מיותר.. אבל מילא.

 

שבת בלילה אני נוסעת לאילת..

ראשון בבוקר אני כבר אהיה בעיצומו של יום ראשון של קורס צלילה באילת.

ואני אוכל למחוק עוד משהו מה-To Do list... :) מי אמר שאני לא מנצלת היטב את החודשיים לפני גיוס שלי...?!

 

אני לא ככ יודעת מה אני רוצה מעצמי.. או ממנו.. או מהעולם..

נראה שיש לי הכל, וממש במקביל אין לי כלום.

זה כאילו לא ניצחת במשחק, אבל גם לא הפסדת, ולא, לא יצא תיקו. פשוט לא שיחקת נכון, ונפסלת. או משהו.

משני הצדדים אין לך כלום.

המפגש ביום שישי עם הבחור שידע כל כך הרבה, סגר הרבה מעגלים. והשאיר הכל פתוח. כמו תמיד, כלום לא ברור לי.

אולי אני אבין משהו בשבוע-שבועיים הקרובים. ואולי לא.

 

חלמתי חלום נורא מוזר אתמול.. ומוזר עוד יותר שאני זוכרת אותו עד עכשיו..

בחלום חזרתי מאיפשהו.. יחד עם שני ולירן.. רכבנו על אופנוע (שלושתינו?!) ושני נהגה (?!) ...

היא נסעה מהר.. מהר מידי.. הרגשתי כאילו אנחנו עפות הצידה.. וצעקתי לה שתאט.. היא אמרה לי לא לדאוג ואז הגענו לסיבוב.. והיא כבר לא יכלה ללחוץ על הברקס באמצע הסיבוב.. והכביש היה רטוב... אז פשוט התרסקנו.. ואז כאילו הכל הסתובב לי.. ואנשים התקרבו אליי.. וכשרצו להתקשר להורים שלי אמרתי להם שלא יתקשרו אליהם (?!).. שיתקשרו לתומר (?!)..

ואז קמתי וכל הגוף כאב לי (?!) ...

 

אני נורא נורא נורא רוצה מסיבה!

כבר שבוע! או יותר.. מי סופר..

ואין לי עם מי ללכת! אההההההההה! מת העולם.

 

הנה מעיין, עידכנתי. אין לי מושג מה כתבתי (:

יומטוב.