אני מרגישה איך אני מעמיסה על עצמי עוד ועוד,עוד החלטות עוד מטרות ושינויים ואני מצפה מעצמי שאני יעמוד בזה אבל העומס עוד שניה מפיל אותי מרגליי,ואני עוד רגע מתרקסת למליוני רסיסים שאני לא יודעת אם אי פעם אצליח לאסוף.מצד אחד יש עוד את כל החיים לפני ואני רק בת 19,וזה שאני בת 19 מסביר כבר את כל התסבוכים שלי. עד שיצאתי ממעגל של אנשים שקרנים וצבועים פתאום נכנסתי למעגל של סקס קור ובדידות,מעגל של גברים שנמשכים אלי ואף אחד לא באמת רוצה להיות ידיד שלי כמו שבתמימותי האמנתי.אני מבינה אותם הם גברים לא קל להיות ידיד של מישהי מושכת אבל הם לא יודעים שאני לא רואה את עצמי ככה.איך בא לי לבכות ולזרוק את הכל קיבינימט להתרסק הכי חזק ולא לקום להישאר למטה ולא לדעת מהו אור,אני לא מסוגלת יותר להוציא מעצמי עוד כוחות להתמודדות עם המציאות הזאת.אני יודעת שאני יצאה מזה כמו שיצאתי עד היום מכל תקופה רעה שהיתה לי..אני גרה באזור שמחפשים בו שקט נפשי לא מספיק שלא מצאתי אותו פה אני גם רוצה לעבור למרכז,לרעש הגדול כאילו אני מזוכיסטית או משהו,לא מצליחה להבין את עצמי.ברגע שאקבל תאריך גיוס אדע בוודעות מה אני עושה עם עצמי בזמן הקרוב,בנתיים הכל רק בראש שום דבר לא מעשי.אני לא יודעת איך אצליח לדבר עם האקס שלי כשהוא יתקשר אלי,בטח אבכה בכל רגע ולא אצליח להוציא מילה,איך אפשר לדבר עם בן אדם שאני יודעת שהכי אכפת לו ממני בעולם,חבר הכי טוב שלי ולדעת ששכבתי עם מישהו אחר שעות ספורות אחרי שניפרדנו.כן אני כלבה.ובקשר לאבי,זה ששכבתי איתו,כמה שלא אכפת לי ממנו יותר ואם בתקופה האחרונה היתי קשורה אליו כל כך אז עכשיו לא אכפת לי גם אם יעלם לי מהחיים בלי להודיע,לא יודעת בדיוק איך להסביר את המהפך אבל זה מה שמרגיש לי לנכון כרגע.וכרגע הוא התקשר ואמר שהוא באזור שלי ואם זה היה קורה לפני כמה ימים היתי אומרת לו שיקפוץ ועכשיו אמרתי לו טוב וביי.לא אני לא מאשימה אותו ברגשות האשם שיש לי לגבי חבר שלי בגלל ששכבנו פשוט לא בא לי עליו יותר,כמו שאמרתי אתמול הגשמתי אותו.אני שלמה עם מה שעשיתי וכשאני חושבת על האקס שלי אני שונאת את מה שעשיתי לו,למרות שזה לא בגידה או משהו.
אז כן אני מעשנת כמו קטר ושותה בירות כאילו אין מחר ועכשיו רק צהריים,כן אני בתוך הרס עצמי,ואולי ככה זה טוב,ואולי ככה זה צריך להיות,להרגיש את הכאב כל כך חזק כדי שאצאה ממנו כמה שיותר מהר.וכן אני טיפשה כי אני לא החלטית וכן אני יתגבר גם על זה,כן כן אני אופטימית למרות הכל.ולא הכל כזה רע זה רק אני עושה את הכל כזה כבד.וכן כן כן אני מנסה לעשות לעצמי פסיכולוגיה הפוכה.מעניין איפה אני אהיה עוד חצי שנה..בטח במקום שבחיים לא היתי מנחשת..כמו תמיד אני מפתיעה את עצמי כל פעם מחדש וזה מה שיקרה גם בעוד חצי שנה.הגעתי למסקנה מה אני רוצה להיות:כלבה קרה ואכזרית,הכי טוב,בלי להרגיש רגשות אשם ולבכות כל שני וחמישי,אבל איך נהיים רעים? אני מתפללת שהאקס שלי לא יתקשר,לא רוצה לכאוב, לא בא לי..אני חושבת מה לעשות עם עצמי סופ"ש כשהאקס היה איתי כמה אופציות היו לי..והיום כאילו עברו שנים מאז ואין לי לאן ללכת.אני חושבת שהולכים לפטר אותי,באסה כי רציתי להתפטר לפני שיפטרו אותי.מעניין מה תיהיה העבודה ההבאה שלי,מקווה שזה לא יהיה קשור למנגו או לכל פרי אחר.טוב אני ילך לחפש לי מה לעשות לפני שאני הופכת פה ושוברת לעצמי את כל הבית,עד אז אהיה אופטימית ואחשוב שהכל יהיה בסדר,כמו תמיד..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
