בהתחלה היתה זו תחושה של קסם לא נודע,של סערת רגשות מטורפת, וההרגשה הנכונה,שזה זה(סוף סוף).דמיינתי אותנו מהלכים ביער מלא פיות ופרפרים,ומלמעלה מכסה אותנו אבכת נצנצים קסומה שהפיות מפזרות מעלינו,מהלכים לנו יד ביד,כותפים פטריות ופירות,וברקע שומעים מוזיקה של הטבע,נחלים,ציפורים,רוח..מהלכים ולא חושבים,לא יודעים,רק עוד ועוד אוהבים.וככה אנחנו מהלכים ימים,והלילה לא מגיע,והשמש זורחת עליינו בחיוך,והאושר לא עוזב את ליבנו.וגם כשהלילה מגיע,והשמיים מכסים אותנו באור כחלכל,והכוכבים מציצים בנו,והרוח נושאת אותנו אל השדה הגדול, אל המקום בו נרגיש אדם אחד שלם,והירח יאיר את פניינו המאושרות ,והאדמה תחבק אותנו חיבוק גדול.ונישן שינה רגועה,מלאה בחלומות על העתיד.ולמחורת תעיר אותנו השמש עם קרניה ותפתח לנו יום חדש מלא שמחה.ושוב נתהלך לנו בנחלים,נתרחץ יחדיו במים הטהורים מלאים אהבה אליינו,הם ישטפו את גופיינו ברכות וילטפו כל חלק בנו..ונלך לנו נקיים ומחוייכים אל היום החדש,יום המצפה לנו,מחכה לנו בקוצר רוח שנתחיל אותו ונעטוף אותו באהבתיינו האין סופית. ונתהלך לנו בשדות מלאים חיטה,שיטיילו בין רגליינו,יפילו אותנו לזרעותיהם ויאהבו אותנו כל הבוקר,מקורבלים בתוכם.וכשיגיע הצהריים נמצא לנו בית קטן מעץ באמצע יער מלא קסמים,ונחליט שזהו ביתנו הקט,בו נרצה את עתידינו,בוא נרצה את חיינו.וכשיגיע הערב נדליק את האח,שיחמם אותנו ,ונשב לידו מחובקים,שקועים בלהבותיו האדומים,נהנים מחומו העוטף,מוקסמים אחד מהשניה,נותנים נשיקה ונכנסים לתוך תשוקה של אהבה,הסוחפת אותנו למרחקים,אל מקומות לא ידועים.ואז נעצום את עיניינו העייפות ונרדם אל תוך הלילה השקט. ובבוקר תעיר אותנו הזריחה מעבר לחלון,ונישב לנו על הגג הגבוה מחוקבים ונפגוש אותה ביום חדש ונפלא.ונתהלך לנו ביער ונקטוף לנו מאכלים טעימים,ונתהלך לנו בהרים הגבוהים,ונגיע לפסגות,וניגע בשמיים,שיקבלו אותנו באהבה,ונטעם מהחופש והשלווה.ויגיעו הצהריים,ויפגשנו אותנו בחיוך רחב,ויקחו את רגליינו לתוך המקום הלא נודע,לתוך מקום ללא צרה,ואנחנו נעצום את עיניינו ונירדם על ענן גדול הנודד לו בעולם.ונתעורר על חתיכת עץ קטנה בתוך ברכת מים גדולה,עם דגים זהובים בתוכה,שקופה ונעימה,שתשטוף אותנו בברכה ותשלח אותנו אל הדרך חזרה אל העולם הלא נודע,אל צמחים,נחלים,הרים,יערות,בית מעץ ואהבה.וכל זה נשמע כמו אגדה..אבל ככה דמיינתי אותנו בהתחלה...
אבל המציאות חזקה מהדמיון,ובאמת שלא היתי מתנגדת לחוות את מה שכתבתי רק שיש דברים שקורים,ואת התוכניות קצת הורסים.הכרנו וידעתי שאתה האחד,ידעתי שאתה האגדה בה אוכל למצוא את עצמי בלי חשש, בלי שום בעיה.רק שפתאום גיליתי שאתה לא יכול בלי שתיה חריפה שמשנה את האדם שבך ועושה אותך קר ולא מתחשב,אגואיסט חסר טקט ולא אכפתי.כמה הכל פתאום נשמע רע נכון?גם אני קיבלתי את הבום הזה במכה,אני עדיין מתאוששת,אבל אל דאגה,אני חזקה.ולא ידעתי שתוך 4 ימים שנכיר אני יסכים לעבור לגור איתך,ושהרעיון יהיה לא משהו.ושאני יעזוב את הדירה שלי,את העבודה שלי ואת כל החיים שלי פה בצפון ויעבור למרכז הרועש לגור עם בן אדם שאני לא מכירה.קיבלתי בום כשהבנו שזה לא ילך,כי עזבתי הכל למענך ואתה לא חשבת בכלל,וככה חזרתי הביתה.אז כן יצאנו ובילינו והיה סקס טוב והיה הכל ממש טוב.אבל שוב הרסת עם השתיה כשהינו עם החברי'ה שלך בצפון.ושוב הרגשתי לבד בין אנשים שאני בכלל לא מכירה.והרגשתי שאתה רק רץ אחרי השתיה,רק מחפש לקחת עוד ועוד לגימה,ומה איתי?לא נורא אני שוב לבד ועצובה,ולך לא אכפת.אמרת שאתה אוהב,כך לא מביעים אהבה.אז הבנתי שנתתי לך יותר ממה שהיתי צריכה,הראתי לך דברים שלא היתי צריכה לחשוף,אז חשבת שאותי כבשת,ואותי כמובן מאליו לקחת,תוך שבוע?את זה עוד לא חוויתי עם איש מלבדך,עוד תראה עד כמה אני יכולה להיות קשוחה.אני לא מאיימת אני רק מודיעה.ובלילה כשכולם פחדו,אני הרי פוחדת מחושך אני הרי חצי מסטולה ואת המתרחש בקושי מבינה,ביקשתי חיבוק-ואתה הלכת.ובבוקר כשסיפרתי את מה שעל ליבי יושב,התעצבנת,אלי מגעיל התייחסת.אז כן שכבתי שם לבד עצובה ובוכה משחקת אותה ישנה,גם אתה הית בוכה אם היתי כזאת כלבה.ומשם כבר השתיה גנבה אותך,ולא הית אתה.ואני היתי מוקפת בחברייך אבל הרגשתי שאין איש בסביבה.ונסענו הביתה והיתי אדישה,לא ממש הבנתמה בדיוק קרה, אבל באותם רגעים ממש ירד לי ממך.החזקתי את ידך,וזו לא היתה אותה תחושב כמו בפעם הראשונה,לא היתה שום תחושה,כן בשבילך זאת בעיה.כי הגענו אלי וראית את החסימה ששמתי נגדך,והבנת שבי יותר מדי פגעת,שאותי יותר מדי לבד עזבת.לא אני לא כועסת,וכרגע אני בכלל לא עצובה,כי איפה שהוא אני לא יודעת אם עוד אכפת לי ממך.אני רוצה אותך,רוצה לאהוב ולהיות שם בשבילך,אבל אתה בכל פעם הורס לי את התוכניות,פוגע ואת המציאות לא רוצה לראות.ולי לא נשאר מה לעשות,אני מחכה לך ואתה אותי לא רואה.לא אתאמץ עוד בשבילך,כמה אפשר לתת ולנסות ולקבל רק בומים ופצצות?! אז אני רוצה לראות מה תעשה בשביל בי לזכות,בשביל לי בך לגרום שוב להתאהב,רוצה לראות אם תזיז משהו בשביל לגרום לזה לקרות.כי אני בשבילך די ניסיתי, אני רוצה עוד אך לא מסוגלת עוד לכאוב.אז כן אני יודעת שמה שאני כותבת לא קל בשבילך,אבל אני מעדיפה שאת הכל תדע.זה לא שאליך כלום אני לא מרגישה,פשוט זה לא אותו רגש של אהבה ודאגות..להתהלך איתך ביער ולקטוף פטרית וסביביינו פרפרים ופיות..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
