הרגשתי צורך עז לכתוב,ותנחש מה? כמו תמיד מרפי חייב להיכנס לעניין,ויש תקלה בישראבלוג אז מה שנותר לי זה לכתוב לך.מקווה שתוכל לעמוד בזה,ואם לא אז אתה תחייה עם זהJ..
אני רק חושבת על לכתוב את הכל ויש לי דמעות בעיניים,אולי זה קטע של בנות כזה פשוט לבכות על כל דבר כואב,ואולי זה הקטע הרגיש אצלי שכל דבר אני מרגישה בעוצמה,אמרתי לך שזה ממש לא יתרון.
והנה הדלקתי עוד סיגריה מהקופסה שלך,כן אני הולכת לטחון אותך,סורי לא היה לי מושג שהויזה תרד היום ושלא יהיה לי שקל בחשבון.הקטע המעניין זה איך אני אסע מחר הביתה,יש לי פאקינג עשרים שקל בארנק,זה הולך להיות מעניין.אתה יודע יש לי איזה קטע עם הפרידות,לעשות את המעשה ולברוח,או הכי קל בפון, בלי לראות את העיניים של הצד השני,ואתך זה יצא ככה שאני תקועה פה,כשבעצם ממש בא לי לברוח עכשיו,לא אכפת לי אפילו להיכנס עכשיו לאיזה בית של חרידים,העיקר לא להיות פה אתך באותו החדר,לראות אותך ולדעת שזאת הפעם האחרונה שאני רואה אותך.אז אני מתבוננת בך יושן,ויורדות לי הדמעות,אולי של אושר על מה שהיה,ואולי של כאב על מה שיכל להיות.אני לא מצטערת לרגע על כל רגע אתך,על כל שניה שחוויתי אתך באמת שהיה תענוג(גנבתי לך את המילהJ) ותמיד שמעתי את המשפט שלכל דבר טוב תמיד יש סוף,רק שלא ידעתי שהסוף שלנו יהיה כזה קרוב ומהיר.האמת היא שהיו לי פרידות כואבות יותר,ואני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם הייתי אתך איזה שנה והיום היינו נפרדים,ובכל זאת כואב לי ממש,אולי כי התאהבתי יותר באדם שאתה כי המאהב שבך נעלם ממזמן.בטח אתה לא מבין איך התאהבתי באדם שבך אחרי כל מה שראיתי,אבל אל תחשוב שחיפשתי אותך על קטנות,ראיתי את היופי הפנימי,את האדם הפשוט,המיוחד בו זמנית.ראיתי בך הרבה כבדות מהחיים,והרבה שמחה למרות הייאוש,הרבה תקווה על העתיד,הרבה רצון ורעב להצלחה.אני מעריכה אותך על מי שאתה,ואם הייתי מבקשת ממך טובה קטנה,הייתי מבקשת שלא תשתנה לעולם,ותמיד תישאר הבן שאני מכירה.
אז חזרה אל הפרידה,כן היא תמיד עצובה,ואף פעם לא הבנתי את קיומה,אבל כנראה היא חלק מהחיים,חלק שתמיד אצטרך לכאוב.אני יודעת שלך זה פחות יכאב,כי איפה שהוא גם אתה אהבת יותר את האדם שבי,וכל מחמאה שנתת לי אי פעם הייתה על הפנימיות ולא על מי שאני בתור מאהבת.לך זה הרבה יותר קל כי אתה לא נקשר בעוצמה כמוני לאנשים,ואולי זה יכאב לך כמה ימים,ואולי קצת תתגעגע אבל אחר כך אתה תמשיך ממש במהירות,כי האופטימיות שבך לא תיתן לך לחשוב עלי יותר מדי.
מה שכן רציתי להודות לך על הדאגה שלך במיוחד לבריאות שלי,על יום חמישי כשממש השתדלת להחזיר את מה שהיה,ועל זה שלמרות הכל היית אמיתי איתי,תודה.עכשיו כשאנחנו כבר לא ביחד אני יכולה לספר לך כל כך הרבה,דברים שלא סיפרתי כשהיינו יחד.
בפעם הראשונה שבאת וישבנו אצלי בבית היה לי פיפי במשך יותר מחצי שעה,ומרוב ההתרגשות והלחץ לא הלכתי לעשות אותו,הייתי ממש מהופנטת ואל תצחק על הפיגור שלי עכשיו..!הזיון הראשון שלנו היה מעפן,גם שני לא היה משהו בכלל.היו הרבה פעמים ששכבנו וקצת כאב לי,לא תאמין אבל יש לך כלי גדול,נכון שלבועז היה ענק(הוא היה ממש עבה) אבל שלך היה ממש ארוך.אחת הפעמים שהכי נהניתי זה היה כשרצית לצעוק אני אוהב אותך,היה שם הרבה רגש.אחד הדברים שהכי אהבתי אצלך זה הדרך בה אתה גומר,איך שאתה מרגיש את הגמירה בכל הגוף(כמוני) לא פגשתי אף אחד שמרגיש את ההנאה בעוצמה כמוך.יצא לי לא פעם אחת לחלום על החתונה שלנו(נדוש וילדותי אני יודעת) והאמת היא שזאת הייתה אחת החתונות היפות ביותר עלי האדמות,אולי כי זה היה אתך ואולי כי כשדמיינתי את זה, זה היה כשממש רק התאהבנו.קדחתי ללילוש עליך 24 שעות ביממה,והיא לא הייתה היחידה.הייתי מאוהבת בך כמו שלא הייתי מאוהבת לעולם באיש,היה בתוך כל זה המון קסם ורגשות מעורבים שהביעו אותי למקומות שלא ידעתי על קיומם.היית אחד הדברים הטובים ביותר שקרו לי בחיים,אחד הדברים שלעולם לא חשבתי שיאבד. בפעם הראשונה יצא לי להרגיש מישהו ממש קרוב,בכל דקה,ובכל רגע, למרות שהיית ממש רחוק הרגשתי אותך תמיד איתי.הרבה מאוד פעמים כשעשינו סקס רציתי משהו אחר,משהו בכיוון של מגע,ליטוף,עיניים,חיבוק,להרגיש אותך בצורה קצת שונה.התבוננתי בך מליון פעם כשישנת,אפילו נישקתי וליטפתי,אהבתי אותך גם בשינה.כשהייתי קרה עליך היה נשבר לי הלב,הייתה פעם שאפילו בכיתי,כי תאמין או לא ,לא רציתי להיות קרה אליך לשניה. זוכר את השיחה שלנו על זה שאני מרגישה לבד? בזכותך לא הכרתי את התחושה הזאת לשניה,לא יודעת איך עשית את זה.אהבתי כל ליטוף,כל נשיקה,את הדרך בה את נוגע,את העיניים-המבטים,אהבתי כל שניה בה נגעת בי,אהבת אותי עם ידייך. רציתי לספר עוד המון דברים,שלא עולים לי כרגע..אולי כי יש דברים שאתה פשוט לעולם לא אמור לדעת..
אז מחר אני נוסעת,חוזרת לשגרה המעניינת שלי,ואתה נשאר בשלך.אני בכלל לא מבינה איך אני יעביר יום אחד בלי להתקשר אליך ולשתף אותך בכל המתרחש,כל כך התרגלתי לזה.בלי לדבר אתך במסנגר על שטויות,בלי לדבר אתך שעות בפון,שיחות אל תוך הלילה.בלי לשמוע אורקוש,ובלי לדעת מי עיצבן אותך היום.פאק זה כואב.לראות את השיחות הראשונות שלנו במסנגר ולהתרגש שוב מחדש ממה שהיה שם,לראות את המברשת שיניים שלך על הבוקר,ולהסתבן בסבון שסיבן את גופך.לראות את כל התמונות שלך במחשב,ולחשוב איפה אתה עכשיו,מה אתה עושה,מה אתה חושב,מה אתה מרגיש,טוב לך-רע לך. כמה קשה יהיה פתאום ליפול לתוך הלבד הזה שפחדתי מהנוכחות שלו בחיים שלי,לא להרגיש שאתה איתי כשאבכה או כשיהיה לי יום רע.לא קל יהיה בלעדייך,אולי יהיה אפילו קשה.יהיה מוזר להיכנס למסנגר ולא לחפש את השם שלך מחובר,או לכתוב שיר מגניב בלי להראות לך.לישון על המצעים בהם הרגשתי אותך כל כך קרוב,להריח אותם ולחשוב עליך.כשאתחיל לעבוד באבוקדו בטח בימים הראשונים אני יחשוב עליך המון,אמרתי לך עושים שם חשבונות נפש,ומי שבא לשם מדוכא פשוט מסכן כי הוא שוקע בזה עוד יותר,אז אם אני ישלח לך הודעה או משהו אל תענה לי,זה בטח יהיה מתוך רגע של חולשה עמוקה.איזה הזוי זה יהיה לשתות את הדבר הזה שהבאת לי בבוקר,כל בוקר אני אזכר בך,זה יהיה קצת כואב.חבל שלא פגעת בי או משהו,ככה הייתי פשוט מוחקת אותך מהחיים שלי בשניה,ובמקום זה הקשבת ואפילו התעוררת,זה ייקח קצת יותר זמן.
טוב אני חושבת שפה אני יסיים,אני כותבת כבר שעה,והעיניים עייפות,גם מהבכי וגם מהמסך הלבן.הסתכלתי עליך עכשיו שוב,אתה שוכב על הבטן ויש לך גוף כזה מהמם,חבל שלא יצא לי להרגיש אותך בפעם האחרונה,אין לך מושג כמה השתוקקתי לך,כנראה היית עייף מדי בשביל להבין את זה. איזה מוזר זה לחשוב שבעוד כמה שבועות תשכב פה מישהי במקומי.הכי חשוב זה שתזכור,שאין דבר כרגע שחשוב לי יותר מהאושר שלך,ואני מאחלת לך שתמצא אותו בקרוב.שיהיה לך המון בהצלחה עם השוקולד,הכוונה עם העסק מחזיקה לך אצבעות.ובנחשונים תמשיך לשגע ת' בחורות בכל שבת עם הגוף הסקסי שלך,מאחלת לך רק זיונים טובים.אז אני פרשתי בשיא,כי לא נשארו בי עוד כוחות להוציא את הכאב, את המחשבות,שיהיו לך חיים מוצלחים,בדיוק איך שאתה רוצה אותם,ואני סומכת עליך שתעשה אותם כה נפלאים,עד שיהפכו לזיכרון נפלא.
אור
בבלוג זה
בכל הבלוגים
