לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

my fucking life


אהבה,בגידות,כעס,עצב,בדידות,שמחה,רחמים,סיטואציות מהחיים ,סקס,חברויות,הנאה,סטלות-ושאר הדברים שקורים לי בחיים אתם ,תקראו בבלוג הזה,בדפים אלו.שאשמח לחלוק איתכם..


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2006

שום דבר לא ברור,אתה לא מובן,אני לא מבינה


שום דבר לא מובן,

אתה לא מבין,אני לא מבינה,

כאילו כל עיבר בגוף החליט שהוא חי

          בהכחשה,

בהכחשה מכל מה שיכל להיות,

בהכחשה מכל מה שיכול לקרות.

 ולמה הגוף לא מודע,

לא מודע לכוחה של אהבה,

 ולמה הלב לא נפתח,

למה לא מקבל אותה בחזרה.

 והרי הכל היה נפלא,

הרגשתי,התרגשתי וגם אתה הרגשת

           את אותם דברים,

אך איפה הם נעלמו,איפה אותם

               מחפשים?

קרה דבר,ועוד דבר,ועוד דבר שגרר

               את השאר,

 ולא הרגשנו כלום יותר,ולא נשאר עוד טעם..

שבוע מאוהבת,שבוע מבולבלת,שבוע לא יודעת

            ועכשיו אני לבד.

 אני לא מרגישה שעשינו טעות,העברתי בראשי 

          כל רגע לחוד,

צחקנו,רבנו,בילינו,התנשקנו,התרגשנו,התחבקנו

 ולא ידענו,שהסוף קרוב,שהוא בא לגנוב,

    לגנוב את מה שחווינו,את מה שרצינו,

את מה שעשה אותנו שמחים,

 את מה שעשה אותנו מאושרים.

ואני פה יושבת,חושבת ולא מבינה,

 למה הכל לא הלך כשורה,

הרי הכל היה קסום בהתחלה,

 איפה אמרנו את המילה הלא נכונה,

  המעשה, התאונה?

אחרי שבוע של אהבה,

        האכזבה לא דפקה איחור,

                היא הגיעה,

                     והיא באה.

 הכל נהייה מובן מאליו,שיחות שיגרתיות,

עצב,שמחה.

כשבאת לא התרגשתי כמו פעם,כמו בפעם הראשונה,

 הרגשתי כאילו אתה בא אלי ככה כל פעם במשך

                מליון שנה.

גם כשהינו אצלך שום דבר לא השתנה,

 אז נתנו עוד נשיקה,אז עוד פעם "עשינו אהבה"

והתקלחנו,ושכבנו אצלך במיטה,

 ואכלנו ושתינו כאילו אנחנו זוג נשוי והאהבה

             בניינו נגמרה.

ואז פתאום נזכרתי בהתחלה,עד כמה היא היתה אדירה,

 והבנתי שאני רוצה אהבה,

ושאיתך אותה אני לא אמצא.

 ואז הבנו שזהו הסוף,והפרידה היתה מיוחדת במינה,

ישבנו ודיברנו,בכינו וצחקנו,

 נסענו וטיילנו עד שהלכתי,ואז הבנו,

                הבנו שאין עוד אנחנו.

בחמש דקות הראשונות בלעדייך היו רק דמעות,

 אחר כך התחלתי לשתוק,

ואז הגיעה הבשורה לליבי,

 אין יותר בן,הוא כבר לא בעולמי.

ואז הרגשתי חור ענק בלב,

 והוא רק הלך והתרחב.

בכל זאת אליך היתי קשורה,

 בן אדם מיוחד כמוך פגשתי לראשונה.

אותך לא רציתי לאבד,

 ואת זה הבנתי עמוק בתוך כאב.

 אז מה עושים במקרה כזה מיוחד,

אותך לא רוצה לאבד,אתה לא עוד סתם אחד.

 אהבה איתך קשה למצוא,

אני רוצה אותך כל כך,

וגם את ההתרגשות של האהבה

הרי אין עוד אחת כמותה.

 לא לדבר איתך לא יכולה,

אתה גונב לי כל מחשבה,

 כיף לי שאתה יושב לי בתוך הראש,

כמה היתי רוצה אותך מחדש לכבוש...

 חייבת להיות מציאותית,

אך אין בראשי מחשבה אחת הגיונית

 שתפתור את כל הכאב,

ותתפור את החור בלב.

 אז אולי נמשיך לדבר,

ונמשיך להתעניין,

 אך בידיעה מוחלטת,

שזהו הסוף,

 ואולי התחלה של ידידות עם וותק..

 

 

 

נכתב על ידי , 10/10/2006 01:02  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי: 

בת: 38

ICQ: 284374376 



תמונה




482
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לsunshine=) אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על sunshine=) ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)