שמה את השירים ששמתי כשהבן היה פה בפעם האחרונה.אני לא מזוכיסטית פשוט הזיכרונות ממנו עושים לי לא רק כאב ,גם משהו קטן וטוב שכיף להרגיש.זו מוסיקה ללא מילים,רק גיטרה חשמלית ברקע של עוד הרבה כלי נגינה,המוסיקה הזאת לוקחת רגשות למקומות אדירים,ואני אוהבת להיסחף איתה לתוך דמיון,מציאות,תשוקה,חלומות על ההווה ועל העתיד.היא נורא משחררת אבל אם שומעים אותה ברגע של סערת רגשות או כאב,אז ההרגשה מכפילה את עצמה פי שתיים.אם היו לי עכשיו בירות זה יכל ללכת טוב ביחד.
היום סיימתי את הפרק ששמו בן בחיים שלי.זה לא כואב לי,אולי כי סיימתי אותו כבר לפני שבוע,ואולי כי יש את לירן.ומי זה לירן?זה בחור בגילי שרוצה אותי כבר משנה שעברה.בחור שרוצה לאהוב אותי בטירוף,ואני בדיוק מחפשת אהבה,אהבה שבן לא יכל לתת לי.הגעתי למסכנה שיש בבן בעיה,ולא אני הדפוקה בעצם כמו שחשבתי.הוא פשוט לא יכול לאהוב.חשבתי לעצמי ונוכחתי לדעת שהוא ראה את כל הצדדים החיובים שלי שעולים על החלק הקטן שהוא לא חיובי.כשיצאנו לבלות הוא ראה אותי רוקדת,וכולם יודעים שאני רוקדת מהמם,גם הוא התלהב.הוא ראה את מה שאני עושה בחיים שלי,את האצמעות שלי,את מה שעברתי ועד כמה חזקה אני יכולה להיות,ועד כמה חזקה אני היום.הוא ראה איך אני יכולה להעניק ללא גבולות,ושסך הכל בתוך תוכי אני בן אדם טוב שרק רוצה לתת מעצמו.לראות שאני יפה זה לא חוכמה,הוא גם ציין שאני הכי יפה שהוא יצא איתה.הוא ראה את הציור בו הוצאתי את כל חיי עם מכחול,עד כמה אני מפנקת במיטה כשאני רוצה,כמה אני גאונה לפעמים. הוא ראה את הצדדים הטובים ביותר שלי,ועדיין לא התאהב בי,וזאת הבעיה שלו כי אני יודעת שהוא הפסיד,יכולתי להעניק לו ולתת לו מעצמי כל כך הרבה, אני בספק אם מישהי אי פעם באמת תרגיש את מה שאני הרגשתי,את החשיבות הזאת שלו בעיניי.והוא אידיוט שהוא לא ידע לקחת את כל זה.מה שאני מרגישה שנשאר לי אליו זה המשיכה המטורפת שתמיד נוהגת לבלבל אותנו,את כולנו. ואולי זה כל מה שהיה ורק אני דמיינתי את הכל אחרת?כשאמרתי לו שזה נגמר הוא אמר שגם הוא הרגיש שזה צריך להיגמר,אז למה בכלל הוא נשאר איתי אם גם הוא חשב ככה?וזה שהוא אמר שזה היה צפוי,אם זה היה צפוי אז למה הוא לא עשה את הצעד הזה?ובכל זאת יש עכשיו צביטה קטנה בלב,כי היה לי אדיר איתו.ועכשיו נחזור ללירן.לירן בתול,איזה מגניב זה שאני אהיה הראשונה שלו.הוא מתחיל להתאהב בי,ואני רק חושבת על זה שיהיה לי עם מי לישון בלילות הקרים כשיהיה גשם בחוץ.אני מרגישה שאין לי בדיוק על מה לדבר איתו וזה בעצם מסביר את השתיקות בניינו,ובן אהב לדבר כל כך..אני יודעת שזה לא פייר לשוות אבל היתי ממש לא מזמן עם בן וזה קצת בא לי בטבעיות.אם אני אהיה עם לירן אהיה החברה הראשונה שלו,איפשהו זה מדליק כל הקטע שאני הכל ראשונה אצלו,כי אז הוא פשוט יזכור אותי כל החיים שלו אפילו אם הוא ירצה לשכוח.אני מתביישת ממש להראות לו את הצד הרגשי שלי,גם את הקטע שאני כותבת לא נראה לי שאני יספר לו אי פעם,פשוט כי אולי אני מרגישה שהוא ילד קטן לעומת בועז(האקס של השנה ביחד שהוא בן 27 היום) ולעומת עוד כמה (עופר,אודי..) שהיו ממש גדולים(מעל 25).הוא גם יצא מהצבא,וזה רק מראה למה הבגרות שלו לא מופיעה.לירן חושב על לאהוב אותי ואני חושבת על לא להיות לבד.הוא נראה סבבה וזה קצת מבלבל לקבל מישהו כמוהו שנראה ממוצע אחרי בן.הלכתי עם הלב שרעב לאהבה,אבל שכחתי שגם משיכה צריכה להתקיים,והמשיכה עדיין תקועה על בן.ואני לא מבינה איך שוב הכנסתי את עצמי לתוך המצב ש"יש לי מישהו" (לירן חושב שאנחנו יוצאים) ואני מרגישה הכי בודדה שיש.
חורף הגיע והוציא לי את החשק להכל,שונאת חורף, הוא תמיד מביא איתו תחושה של בדידות שלא עוזבת אותי עד שמגיע הקיץ,או עד שאני לא שמה לב שיש חורף וזה בדרך כלל קורה לקראת הקיץ.אין לי בגדים לחורף,ואין לי כסף לשלם שכר דירה,רמזתי לאקס שאולי אני לוקחת ממנו הלוואה,הוא היחיד שאני מרגישה בנוח להלוות ממנו כסף .איזו תקופה מסריחה. אני ממש מקווה שאני יעבור גם אותה.איפשהו ממש אין לי כוח ללירן,זה כמו ללמד מישהו את הכל מכיתה א'.איך נפלתי על מישהו ביישן?ולמה אני לא יכולה ליפול על מישהו בן 25 שכבר יודע הכל ויוכל לעזור לי?אוף החיים באסה..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
