אני, עצמי וטלי =)

פרידות - חלק בלתי נפרד מהחיים שמפריד אותנו מהם מעצם היותו.

יש כל כך הרבה סוגי פרידות.
פרידות ארוכות. קצרות. נעימות. עצובות. יזומות. פתאומיות.
מכל כך הרבה סוגים של אנשים.
חברות. ידידים. משפחה. אהבה.

פרידה באשר היא פרידה - היא קשה.
עצם היותה של פרידה, המהות שלה - הוא להיות קשה. לצבוט לנו בלב ולגרום לנו להעריך את העולם. ממש ככה. הפרידה נולדה כדי להגיד לך "אמרנו לך" להזכיר לך שאכפת לך - במידה ושכחת. או להראות לך כמה אכפת לך - במידה ואתה זוכר.

יש כל כך הרבה שירי פרידות שמרב שאתה מזדהה איתם, אתה סובל מהם, כי כל מילה צובטת, וחודרת וחונקת.

אז איך זה להרגיש ננטשת אתה שואלים ?
אני בטוחה שרבים, אם לא כולכם, יודעים. אין מישהו שלא נפרד ממישהו או ממשהו בכל דרך שהיא.
אני מרגישה לבד. לבד. ריק.
חסרת תכלית. תלושה. מחוץ לכלל תפקוד.
והכי נורא - אני מרגישה שאף אחד לא מבין את זה.
ברגע שאתה עובר איזושהי פרידה - יש תחושה כזאת שאף אחד בעולם לא נפרד פרידה מסוג זה.

אז האהבה החדשה - ישנה שלי נקטפה ממני.
לא ממש מבחירה, וגם לא מלמעלה. היא לא מתה. לא נפרדה ממני. פשוט, לא איתי יותר. אני לא יכולה להרחיב, אני פשוט יכולה להגיד שאני לא הולכת לראות בן אדם שתופס חלק עצום מהלב שלי תקופה כמעט נצחית.

נוכל להתכתב בכל הדרכים הנפלאות שהטכנולוגיה המציאה, וגם לסנן שיחות מדי פעם. אבל לא נוכל להתראות באמת. גם עם כל החידושים של המסנג`ר הזה וגם אם נשלח תמונות - כי בסך הכל, אני לא יכולה לגעת בו, לנשק אותו ולהריח אותו.
הכל מתגמד, הכל לא שווה כלום. רק המגע שלו.

ולא נותר לי דבר לעשות. לקרוא את המיילים זועקי געגוע. לשמוע את הקול המייבב - מתרגש בטלפון. ולראות תמונות שמעידות על החיים הנפלאים שהוא עושה. לא שלא קשה לו.
אבל אני זו שנשארה עם השגרה המסריחה, רק עם רגל אחת קטועה.
אני זו שנשארה עם השירים שרק גורמים לפרוץ בבכי.
אני זו שנשארה עם כל המקומות שהיינו מבלים בהם, במרחק הליכה.
אני זו שנשארה לבד. בלי שום משהו אוונגרדי שיעניין אותי. פשוט לבד.
אני זו שנשארה להתמודד עם הכאב.

אני ורק אני.

אז תרשו לי לא להבין אותו ולשקוע מעט ברחמים עצמיים, כי אני ראוייה להם.
ובין כל העיסוקים שיש לי, אני מוצאת את עצמי מחבקת את הכרית הקטנה שלי ובוכה בעוד השיר "אם תלך" הכל כך ישן, אבל הכל כך גאוני מתנגן.. ואני לא צריכה לומר "אם" כי הוא הלך, והכל בדיוק כמו שנחזה להיות.
אין מי שיחבק אותי ככה.
אין מי שישמע אותי בסוף היום.
אין מי שינחם וירגיע.
כי רק הוא יודע...