לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

עליית הגג


לעמוד לבדי מול הים בו טבעתי,לשיר את השיר שהכרתי ושרתי. כאשר אבדנו הכל,כאשר אפסה כל תקווה,החיים הם עלבון,והמוות הוא חובה.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2011    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      




הוסף מסר

7/2011

רעש של שקט.


 

יש ברחוב המקביל, מוזיקה נפלאה שבוקעת, קלרינט ששט לו בין הצלילים, פסנתר ששטס בין הכוכבים. ויש בבית ממול, שכנה שצועקת, על כל מה שהיא רוצה, ועוד, על כמה שעברה ואין לה כוח עוד. ויש בדירה מעלי, ילדה שצוחקת, שומעת משהו מפעם, משהו שעוד יש לו טעם.

ובבית שלי,  הקטן, יש שקט, שמערבב בתוכו את כל הרעשים בחוץ, אך זה לא נוגע לו כלל. הוא עומד מנגד, משתיק את השקט, מכבה את הרעש, ואין לאף אחד אשרת כניסה מציאותית, שתהפוך להרגשה פרטית.

 

-

 

לפעמים אני שואלת את עצמי, מה נשאר לי מכל הרגש, וכמה הוא באמת שווה בימים האלה, השגרה מכסה אותו, בפצעים, שריטות וכאבים, ולפעמים, הוא מתמוטט לו, לא מסוגל עוד לעמוד בקצב, שחוק ומנוכר.

חסר לי, חסרה לי פה אהבה, כי לפעמים נדמה שהכל כבר מסתובב רק סביב המגע הזה, המגע הזה שרחוק ממני אלפי שנות אור.

וזה כואב, אפילו מן הצד, לשמוע את הדברים שנאמרים, את השקרים שאח"כ נאספים אל עצמם, ועל כמה שזה פוגע יותר, עם כל התוספות.

הכל הפך כבר לניתוח פלסטי מעמיק, שכבר אין בו רגשות, עבר שיפוץ, ושום דבר פה כבר לא אמיתי. כך, לפעמים נדמה לי.

 

אז אני יושבת עכשיו על מיטה אבודה, חושבות על מחשבות שהבטחתי לעצמי לשכוח, ולא מצליחה להשתחרר מההרגשה הזאת, מהכאב הזה, וגם, גם מעצמי, מהפחד הזה, מהדבר הזה, מה שזה לא יהיה, שעוצר אותי, שסולד, שלא יכול להגיע לאותה נקודה.

 

אני לא בן אדם נורמלי, וזה בסדר, כי אין דבר כזה נורמלי, כל אחד והבעיה שלו. ואני קבלתי את הדפקט הזה, מה לעשות.

 

ויש את האפשרות עכשיו, ללכת ולעזוב, להתרחק מהספה הארורה בחר השני שרחוקה מפה כמו מליוני שנות אור.

ויש את האפשרות להכנע ליצר, ללכת לעזאזל, לאבד אותי ואת עצמי, במשהו שאין לי בו שום בטחון או רצון.

ואף אחת מהן, כרגע, לא עדיפה בעיני, ובכל זאת, שתיהן דוחקות אותי לפינה.

עד שמשהו יתפוצץ בסוף, וכבר לא תהיה לי בחירה.

 

ועצוב לי.

 

I'm a little used to wandering outside the rain
You can leave me tomorrow if it suits you just the same
But I don't know enough, I need someone who leaves the day
Hey yeah

Cause it's hard for me to lose
In my life I've found only time will tell
And I will figure out that we can baby
We can do a one night stand, yeah

And it's hard for me to lose in my life
I've found outside your skin right near the fire
That we can baby
We can change and feel alright

נכתב על ידי lost 1 , 8/7/2011 03:27  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי:  lost 1

בת: 35

ICQ: 267039852 

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , משוגעים , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לlost 1 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על lost 1 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)