אתמול עשיתי ביביסיטר על שלושה ילדים.
אחד בן שנה (הוא כבר ישן כשהגעתי) השני עולה לכיתה ב' (הוא היה עם הרבה אנרגיות) והשלישי עולה לכיתה ה'(שקט ונחמד).
הגעתי אליהם בעשר הילדים הלכו לישון בערך ב11 וחצי.
ואז אני נישארתי לבד.
עברה שעה...
עברו שעתיים... (ההורים עדיין לא הגיעו)
עברו שלוש שעות....
עברו כמעט ארבע שעות... אני כבר חשבתי על לקחת את התיק וללכת מרוב שהייתי עייפה ולא היה לי נעים להרדם.
ואז הם סוף סוף הגיעו!!!
רציתי לנשק להם את הרגליים מרוב שהייתי שמחה שהם באו! (אתם מבינים כמה שהחיים שלי קשים).
רציתי לצרוח תודה תודה תודה!!!
השעה הייתה רבע לשלוש ואז הלכתי הבייתה הגעתי בערך בשלוש ורק בשלוש וחצי אכלתי ארוחת ע=ר=ב!!! (כמה שהחיים שלי קשים!!!)
ואז נזכרתי שלא התקלחתי בכלל חשבתי שאני מתה עוד שניה מעייפות.
הלכתי להתקלח ואז סוף סוף שכבר ארבע לפנות בוקר.
הלכתי לישון.
(כמה שהחיים שלי ק=ש=י=ם!!!)
ועכשיו כשרציית לעצב עוד קצת את הבלוג הדף של הרשימות לא נפתח!!!
לכן החלטתי שהחיים שלי פשוט ק=ש=י=ם!!!
אוהבת אותכם ותגיבו!
דניאל.
נ.ב: הרעיון לפוסט היה של איתי שמגיע לו את כל הקרדיט שבעולם תודה תודה תודה3>3>!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
