אבל היה ממש כייףףףף קניתי 4 ספריים ועשיתי מלחמות עם שובל ומיליתי אותו (האמת שגם הוא אותי :$)
והלכנו לגינת ח' 300 והיה מזה נדיררררר והתנדנדנו בנדנדות הגדולות וזה והיה ממש כייףףף יו והתגלשנו כמו ילדים קטנים במגלשות וזה והיה מזה צחוקיםםםםם
אח"כ בדרך חזרה אני וטל שרנו "למשה הגמל" ומזה התפרענו ואנשים מסתכלים עלינו והיה כזה צחוקיםםםם
אח"כ פגשנו ת'בנים והלכנו שוב לגינה והיה שם איזה אחד מסטול מת אומר לנו כזה "שלום אפשר להכיר אתכם?" אני כזה נכנסתי ללחץ רציתי לתפוס ריצה אבל שלומי כזה מדבר איתו וזה... פחדדדד....
אבל בעיקרון היה ממש כייףףף זה היה יום העצמאות הכי כיפי שהיה לי בחיים!!!
אמממ..
יום שלישי הייתי בפיקניק (מי לא היה...) היה כיףף היינו עם המשפחה והיה ממש נחמד...
אמממ...
אתמול שני באה לישון אצלי והיה כיףף למרות שלא הספקנו כלום כי רוב הזמן למדנו :(
אבל היה כיף :]
אמממ...
נמנמנמנ....
מה עוד?
אמ..
היום היה ת'מבחן המזורגג בתנ"ך... פסדר נרהא לי שהלך לי דיי טוב...
אממ..
הלכנו לאסוף קרשים.. לא אספנו כל כך הרבה וגם חוף לא הגיעה:(((
היום ערב הזיכרון לשואה ולגבורה ואני חושבת שזהו יום שחשוב מאוד לציין ולזכור.
רק המחשבה על כל הדברים הנוראיים שעברו האנשים שנספו וגם אלו שניצלו מהשואה גורמת לי צמרמורת בכל הגוף.
העצב מחסה את כולי ואני מתמלאת דמאות, אך למרות זאת אני לא מפסיקה לחשוב על זה.
למרות שאין לי קרובי משפחה שהם ניצולי שואה אני מרגישה קרובה מאוד לנושא הזה ואני חושבת שלא צריך להיות קרוב משפחה של ניצול שואה כדי להבין את חומרות וכאב הדבר.
היום זהו יום עצוב מאוד ולכן גם הצבע של הרגע בבלוג שחור.
אני רוצה לשים כמה תמונות שממש מעלות בי צמרמורת כל פעם מחדש..
ולסיום אני רוצה לשים קטע מיומן של נערה אלמונית מגטו לודג'
7 במרס 1942 "...היום יפה. כשהשמש זורחת, קל יותר על הנשמה. אדם מתגעגע לחיים אחרים. כשרואים את הגדר שמפרידה אותנו משאר העולם, הנפש משתוקקת לחופש כמו ציפור בכלוב. העיניים מתמלאות דמעות. כמה אני מקנאה בציפורים. הלב מתפקע מגעגועים. אני נזכרת בשנים עברו. האם אחיה בזמנים טובים יותר? מי יודע? האם אהיה עם ההורים והחברים? מי יודע? האם אוכל לחם וחיטה לשובע? בינתיים הרעב נורא. אין עוד מה לבשל."
פגשתי כמעט את כולם..... (חבל שאת אורי סתיו עומר ושחר לא:()
באסה אבל לא נוראאא
היה כל כך כיףףףףףף
מזה נהנתי אני כל כך שמחה שהלכנו בסוףףף
טוב אז אני חוף וסאפ נסענו במונית כי לא היה לנו איך לנסוע וזה היה דיי מלחיץץץ....
ואז שהגענו שעה בתור לכרטיסים ואז..
סוף סוף פגשתי כמעט את כל מי שהתגעגעתי אליו כל כך הרבה זמןןןןןןן
והיינו כמעט בכל המתקנים והיינו בקומבה ובלופ 2000 והיה ממש מגניב..
חרשנו על מפלי האימה כמו לא יודעת מה ונרטבתי עד העצםםםםם
חבל על הזמן יו מזה נרטבתי ועוד הבאתי בגדים להחלפה וגם אותם הרטבתי:(
חח לא נורא..
אז קפאנו מקור ובאבובים נרטבתי עוד יותר!!! האבוב שונא אותי אפשר לומר את זה ככה...
ירבקקק כאילו רק אני סאפ וטל גם קצת נרטבנו!!
אוף חח אבל לא נורא...
אבל מה באסה שרציתי לקנות משו בחנות מזכרות והיא הייתה סגורה :(
חח טוב..
יאללה בקיצור היה ממש כיף...
היום הלכתי עם שני וסאפ לגינת ח 300 ובסוף היא הייתה סגורה משו וזה.. באסה אבל אח"כ הלכנו לסאפ ועשיתי לשני קורל וטוטי(אחיות שלה) קעקועיםםםם וזה יצא מזה יפה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
"...היום יפה. כשהשמש זורחת, קל יותר על הנשמה. אדם מתגעגע לחיים אחרים. כשרואים את הגדר שמפרידה אותנו משאר העולם, הנפש משתוקקת לחופש כמו ציפור בכלוב. העיניים מתמלאות דמעות. כמה אני מקנאה בציפורים. הלב מתפקע מגעגועים. אני נזכרת בשנים עברו. האם אחיה בזמנים טובים יותר? מי יודע? האם אהיה עם ההורים והחברים? מי יודע? האם אוכל לחם וחיטה לשובע? בינתיים הרעב נורא. אין עוד מה לבשל."