וואו, אין לי מושג איך להתחיל..

מינואר כשהודיעו על המסע, ועד עכשיו..כל כך הרבה זמן עבר אבל זה נראה כאילו זה רק היה אתמול..

אני זוכרת את כל הלבטים שהיו לי, אם לצאת או לא לצאת בגלל כל הקטע הנפשי..

בסוף החלטתי להקשיב בערך לכל העולם ולצאת..

והנה, זה הגיע!

עוד לא נתפס לי שזה באמת קורה היום...כאילו כל ההכנות שנמשכו למעלה מחצי שנה, כל הטחינות, כל ההרצאות, כל הסמינרים, כל המפגשים, כל החפירות..והנה הדבר האמיתי בפתח..

אני מלאת חששות..יצאתי המון לחו"ל בחיים..באמת המון..ואף פעם לא הרגשתי ככה לפני הטיסה..

זה לא יציאה רגילה לחו"ל, זה מסע..לא סתם מסע..מסע קשה, מבגר..מסע בלתי נשכח. (כך כולם מספרים..אני מבטיחה לעדכן אתכם בעוד כשמונה ימים ;])

בקיצור, הבטן מתהפכת, ההתרגשות בשיאה..באמת..הרגשה של לחץ, התרגשות וחששות ביחד..

אני בדיוק באמצע ההתארגנות, בשיא האריזה..עוד מעט הולכת להתארגן לשינה בגלל שאנחנו צריכים להיות בבה"ס ב-3 לפנות בוקר בערך..

הבנתי שהמסלול הוא שישר אחרי הנחיתה מתחילים יום שלם..אז בטח אהיה נורא נורא נורא עייפה..

בקיצור אנשים, אני חייבת להמשיך לארוז אחרת באמת ולא אספיק..

אני מקווה שהמסע הזה באמת יהיה מוצלח, ומהנה עד כמה שניתן..ובמיוחד חוויתי וכמו שמספרים עליו- בלתי נשכח.

מבטיחה לצלם הרבה, להתרגש הרבה, לבכות הרבה, לכתוב הרבה..ובעיקר להתגעגע המון!! (הו הקיטצ'יות..)

אז זהו..

נתראה עוד שמונה ימים!

אוהבת.