זה מתקרב. זה מגיע. זה כבר לא חלום רחוק.
זה בראש שלנו כל הזמן, גם אם מנסים שלא להעלות את הנושא.
אני מרגישה שזה כל כך גדול עליי, ייצוגיות, חשיבה מחוץ לקופסה, חשיבה לפני הבעת עמדה, ניסוח, לוודא שאני לא דופקת שעון, ולדאוג שאני באמת מביאה לשינוי.
להתמודד עם הקשיים האדירים שמלווים בתהליך, ובו בזמן לוודא שאני מהווה משהו ייחודי בחיי הסובבים אותי, ואני נתפסת כמובן מאליו.
להראות צדדים חדשים, להכיר להם תרבות, וחיים שהם אינם מכירים.
כל כך ארוך.
כל כך רחוק.
כל כך חשוב.
כל כך משפיע.
כל כך קשה.
כל כך קריטי
כל כך ייחודי.
כל כך מדהים.
המשמעות, החשיבות, הוויתורים- כל כך משמעותיים ולא ניתנים להכחשה.
החלום הגדול, החלום הרחוק, החלום המטורף- הפכו להיות חלק משמעותי, חלק מרכזי, חלק אמיתי בחיי.
זה קורה.
אין צוות, אין ימי עבודה, אין בגרויות, אין מחנה.
יש חניכים, יש געגועים, יש מקום להשפיע בקנה מידה כל כך רחב.
איפה אני ואיפה זה?!
לאן הגעתי?!
איך אעבור את זה, ואשאר מפוקסת כמו שאני צריכה להיות?!
זה מתקרב וזה בא, ואי אפשר להתעלם מכך יותר.
נקווה לטוב ! ! !
D:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
