פעולה נוראית. המרכז הטיפש לא נתן לי את כל הנתונים שהייתי צריכה כדי לעצב את המבנה, ועכשיו אני צריכה להתחיל שוב, למרות ששאלתי כל כך הרבה גורמים כל כך הרבה פעמים מה אני צריכה לדעת לקראת ההכנות ואף אחד לא ציין את זה . מטומטמים !!! התעצבנתי ממש, כי אני שאלתי כל כך הרבה דברים... שאם לא הייתי שואלת אף אחד לא היה אומר לי ולא היה מבנה בסוף. מי שם שישיסטים כראשי פורימון, מי ?!?!?!
אעאעאעאע.
יש המשך. בפעולה- נעלם הטאבון, אז כמו מטומטמת הייתי צריכה לעשות חמשמאותאלף רונדלים מסביב לשבט כדי לחפש, זה לא היה בשום מקום, שום מחולה, שום חדר, אף מחסנאי לא ידע איפה זה והשתגעתי. כיף.
אחר כךךך.... הבנות התחילו להשתגע, והלכו מכות. חניכה שלי החליטה לברוח והייתי צריכה להחזיק אותה בכוח לפחות 20 דקות, אחר כך לרדוף אחריה 10, ולצעוק עוד 10. פסיכית! זה היה ממש ממש קשה והכי מלחיץ בעולם והיא התחצפה בטירוףף...
והגענו לקצפת- הבנים גם השתגעו, וכשאני מוודאה שהחניכה לא תברח שוב כמו שהיא עשתה 15 פעם כבר, ושני המדריכים של הקבוצה שלהם נעלמו. טלפונים, צעקות, והבנות עוד בשיחת צעקות על ההתנהגות שלהן, ואז חניך פורץ בבכי ורוצה ללכת, ואז מגיעה ההסעה, ואז אני כולי פקעת עצבים אחת גדולה.
נרגעת, דוגמה אישית, סיכום פעולה ברוגע שנדרש ממני כל כך הרבה כוח נפשי להגיע אליו, ופריקה של מה היה באופן חיובי. ואז צועקים עלינו לעלות לישיבת שכבג, וצועקים עלינו להחזיר ציוד. מה עושים? מחזירים מהר ציוד ועולים, לא ?!
אבללל... כמובן שהמרכז הצעיר ידע שזה הזמן הכי טוב לצעוק, ודפק צעקות ש החיים שהיינו צריכים לעשות את זה קודם ושזה לא הגיוני וכבר 5 ועשרים והיה לנו זמן ואני מתה להרוג אותו, ואז הוא אומר "אם את הולכת עכשיו אל תיכנסי בכלל"
תגיד לי אתה רציני !??!?!!?
מי נראה לך שאתה ?!?!!??!
טיפשש !!!!
אז, אחרי כל היום הנורא הזה, לא החזקתי את עצמי והתחלתי לבכות. ( כמו עכשיו. מעצבנים!! )
דאגתי שאף אחד לא רואה ונכנסתי לחדר, ואז באה המרכזת הבוגרת המותק גנג הזאת, וישבה איתי אבל היא עיצבנה אותי אתמול ונמאס לי להיות זאת שמבליגה על החרא ששמים לי בפנים אז בנימוס הלכתי לשטוף פנים ולהרגע... ואז מסתבר שהיו עוד אלף שכבג במחסן בכלל והטמבל צעק עליי כמו איזה מטורף !!
מה הוא חש ?!!?
אעאעאע...
הצלחתי להפסיק לבכות. נרגעתי. שטפתי פנים. הצלחתי להביא את עצמי למצב שאני יכולה לשבת בישיבת שכבג. נכנסתי התיישבתי. ואז הם אומרים שבגלל שהשביעיסטים לא סידרו את כל הסנדות, אם הסנדות לא יסודרו עד מחר בערב- כל שביעיסט שהוא בעל תפקיד בפורימון או פסח יועף מתפקידו.
תגידו אתם רציניים?!!? השמיניסטים צריכים לנקות חלונות ואנחנו צריכים להיות הסבלים שלהם ?!!?!?! מה נהיה פה ?!?! וזה הם החליטו מי עושה מה , זה הגיוני נראה להם ?!?!! בניזונות מזדיינים בתחת טוב !?!??!!? אוףףףף
ואז הם החליטו שעושים קבלת שבת. שיילכו להזדיין למי יש כוח לשבת שם עם החבורת מפגרים האלה אוףףףף היה לי כל כך קשה היוםםם...
אז אמרתי שאני לא מסוגלת, אז אמרתי שיש לי ארוחה, והלכתי.
אוףףף ~!!!!!!!!!!!!!!!!
ואז בכיתי ללינוי המתוקה שלי כי כל השאר בסמינר או בישיבת שכבג, ושוב בכיתי ואז נרגעתי וחזרתי הביתה ועכשיו מסתבר שבאמת יש לי איזה ארוחה מטומטמת ואני צריכה לשבת לאכול עם סבא וסבתא ודודים ובני דודים ולחייך ולהיות נחמדה וכל כך אין לי זין לזה עכשיו אני פשוט רוצה לישון עד שבוע הבא..
אוווווףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף
רק שיהיה ברור שאני לא מקללת ככה ולא מתבכיינת ככה אף פעם אבל באמת שהיום הזה חצה כל גבול...
ובנימה אופטימית זאת- אורי נכנס לתמונה, ואני חושבת שזהו השם הבדוי של הבחורהקודם אז זה מעט משעשע.
קיצררר דיברנו כל הדרך הלוך וכל הדרך חזור בטיול, ואז הוא התקשר במהלך ישרש ואמר שהוא וכמה חברים שלו באים לשכונה ואם בא לי לבוא עם כמה חברות שלי וכמובבבןןן שאמרתי שסבבה כי היה כל כך כל כך כייף לדבר איתו באוטובוס, ואז בערב באמת הוא בא אחרי שיחת אסמאסים קצרה והיה יבששש "כמו המדבר בשנת בצורת" ניסחתי עם חברתי האהובה אצלה ישנתי היום , אבל בסהכ היה די כייף ובסוף היה קטע מצחיק שהם ליוו אותנו הביתה והרי הלכתי לישון אצל החברה, ואז הוא חלף על פניי ונתן לה נשיקה נימוסית, והלך לחברים שלו, ואני כזה אומרת "סליחהה ?!?!" והוא אומר, " מה אנחנו מלווים אותך עכשיו לא?!"" חח קיצרר הוא לא הבין שאני הולכת אליה אז הייתה גם לנו נשיקה נימוסית אבל גם חיבוק ארוך יותר אחריי ואין לי מושג מה הולך להיות עם זה והוא איתי בכיתה מה שמסבך הכל עוד יותר ואני לא יודעת אם לחכות לסמס ממנו או משהו כזה או שאני אשלח לו ואני לא יודעת אם הוא רוצה ואם אני רוצה (על מי אני עובדת- בטח שאני רוצה!) אבל הוא ילד קטן כזה עדיין (אבל חתיך כל כךךך OMG)
קיצרר- קטע הזויייי...
וזה גם לא עזר לעצבים של היום שהוא לא שלח לי אסמאס מאז אתמול .
אוףףף
ובכך נגמרת החפירה הבכיינית שלי לעכשיו, כי מתחילים להגיע אורחים וזה לא יפה וכמה שנעים לי ככה לשבת עם החאקי על הרצפה עם הלפטופ והאייפוד שלי בחושך- דיכאוני שזה נשמע, הגיע הזמן להחליך בגדים, ולרדת. משפט מדליק-
אינך לבוש בכלל עד שאינך לובש חיוך על פניך.
אוהבת!
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
