ויהי אור, כלשהו.

אז יומהולדת היום... וזה אחרי שלא ישנתי כל הלילה. ולא, לא מחגיגה, אלה סתם מחוסר שינה.

טוב לא סתם מחוסר שינה, זה חוסר שינה מלווה בצינון קל. וזה צינון קל אחרי הצינון הקשה בסוף שבוע.

אני תכננתי תוכניות גדולות, חגיגה גדולה, לחסות את האומללות הנפשית שלי שבאה לידי ביטוי במיוחד בימים כמו יומהולדת שמזכיר לך שבאמת נולדת ואתה קיים, למרות כל הניסיונות שלך לא להיות קיים.

במקום זה אלוהים תכנן לי בכלל אומללות פיזית בשביל לחסות על האומללות הנפשית שלי. אין לי בעיה אם זה, אבל למה הוא לא תיאם את זה איתי? לא חבל שסוף סוף שנה ראשונה בחיי שיש לי חברות לחגוג איתן יומהולדת, הן לקחו יום חופש בשבילי וככה אני מבריזה להן?

סבבה להתעטש, להשתעל וכ'ו... אבל להבריז?