ויהי אור, כלשהו.

אני לא מאמינה שאני מתגעגעת לבחור... שמדבר יפה, זין הרבה יותר יפה... אבל מתייחס אלי כמו אל זונה שיכולה גם לפנק אותו אחרי המציצה.

ובכל זאת... ההגיון שלי חזק וקשה כמו הזין שלו שרואה אותי, אז מה נסגר איתי?

זה שוב למצוא גבר שירגש אותי... והשילוב הזה שגם התייחס אלי כאילו אכפת לו ממני... קיים כזה דבר? אני מרגישה רווקה זקנה, בת 26 עוד מעט... מעולם לא היה לי קשר רציני, והאפשרויות שלי להכיר גברים הם מצומצמות ביותר... ולא, אני לא אצא... פאב או מועדון... צפוף ומאד קשה להתעלם שהבחור לא מוצא חן בעינך (בניגוד להודעה באינטרנט).

מודה שמה שמלחיץ אותי זה חתונה... אני לא רוצה להתחתן עוד שנה... אבל מה שגם, אני לא רואה את עצמי מתחתנת עם בחור אחרי קשר של שנה... נראה לי מעט מאד שנה להכיר בן אדם ולהחליט שזה הבן אדם שמתאים לי לכל החיים...

רוצה קשר יציב, רוצה שגרה עם סוכריות של יומהולדת מעליה. כמובן שאני רוצה את הדבר המושלם והאידיאלי, בבוחן המציאות תאמינו לי יש הרבה דברים שאני מוכנה להתפשר עליהם... חוץ מזה שהגבר יתעניין בחיים שלי, שחוץ מדברים כמו כמה אני רוצה להרזות ומתי עשיתי לייזר בתותה יעניין אותו כמו מה קורה עם החיפוש העבודה המעייף והעלוב שלי.

מה שמצחיק זה שהוא רוצה להתפנק אחרי שהוא גומר, הוא רוצה לשים עלי ראש ולהרדם... היי! מה איתי?! לפחות תמזוג לי כוס מלאה של נסטי יה מעפן. (נכון יש קטע כזה שאם יש קצת בבקבוק אז מתקמצנים במזיגה? תקנה בקבוק חדש יה מתכנת רוסי חרמן)

בקיצור הוא כרגע בניו יורק, חוזר בסוף שבוע הבאף לא יודעת מתי בידיוק... וטוב שכך... אני מחקתי את הטלפון שלו אחרי שיצאתי קרציה נואשת כמו תמיד (אם אני לא קרציה נואשת אז מי אני?) ושלחתי לו בשני וברביעי אס אמ אס לפני שהוא טס והוא לא התייחס... אז כנראה שהוא לא יצור איתי קשר שהוא יחזור... שיש בזה משהו טוב. בעיקר הגיון בריא שנכפה עלי.

רגע רגע שוב אני יורדת על עצמי... אני לא קרציה נואשת... בקשר האחרון שהיה לי שנמשך יותר מיומיים (3 שבועות) אני חושבת שהייתי הכי חמודה ומקסימה שיש. הוא התייחס אלי כמו אל נסיכה, ואני כמובן החזרתי אותו יחס (נראה לי, כמה שיכלתי לפחות). כלומר הדברים הפשוטים האלה שלדעתי מחזיקים קשר, כמו להראות אכפתיות, להתעניין בצד השני, ולפרגן. ולא הייתי קרציה נואשת, הוא לא נתן לי סיבה להיות כזאת, כי הוא התקשר ופנה אלי יותר מאשר אני פניתי אליו ראשונה.

3 שבועות שנגמרו ב"אני חושב עדיין על מיכל". אפשר להבין שאני לא מיכל... אני גלית. לכן זה נגמר.

נו שוין.

אני מחפשת עבודה...

בהתחשב לזה שהערכה העצמית שלי שואפת ל-3 (מתוך 10) ביום טוב, ול-0 ביום לא טוב, המצב לא מזהיר.

תוסיפו לזה פפריקה חריפה של הפרעת אישיות גבולית שמתבטאת ברגישות יתר להכל (להכל!) ופסיכולוגית בחופשה חודש, תקבלו גלית יושבת בבית ישנה כל היום ורואה טלויזיה. בעיקר. לפעמים יש פרצי הערכה עצמית כלשהי שגורמת לתפקוד יחסי... אבל זה לא יציב, לסמוך על היציבות שלי זה כמו לסמוך על הבחור עם הזין שימזוג לי כוס מלאה של נסטי.

אני רוצה עבודה שתגרום לי להעריך את עצמי, מצד שני בא לי להיות קופאית... סותר, וגורם לי אי נוחות קלה כגור של פיל.

אז מה היה לנו?

זין בניו יורק

בדידות בארץ

הערכה עצמית מתחת לשטיח

מובטלת

רצון עז ללכת לישון ולא לקום.