ויהי אור, כלשהו.

אחרי משמרת, בעיקר משמרות צהריים שאני לא חוזרת ממש עייפה, אני מרגישה את הבדידות.

אני חוזרת ממשמרת שסביר להניח שהיתה סבבה, יש אנשים ממש אחלה בעבודה, חלק מהם כמובן, וזה בהחלט שומר אותי שפויה עצם העובדה שהעבודה שלי היא מסביב אנשים ומצריכה תקשורת, וגם שיש הרבה הפסקות שזה נחמד.

אחרי המשמרת אני כבר רוצה להגיע הבית, אני יורדת עם הכלבות, תוהה מה לאכול (ואז מזמינה פיצה מחיטה מלאה, אוי הבדידות...) מתיישבת מול המחשב ו... מרגישה את הבדידות נופלת עלי מהתקרה.

לאחרונה חשבתי אם בכלל אצליח לבטוח במישהו כדי שיהיה קשר עמוק ויציב... למה שמישהו יהיה איתי? ואני עדיין לא מצאתי את הגבר שאני רוצה להיות איתו... באמת שאין לי מושג, בכל מקרה הבדידות הזאת משעממת אותי.