הבנתי מה קרה לי בימים האלו, הפסקתי לחלום.
ההרגשתי רוב הזמן שאני לא רוצה להיות אני- אני רוצה להיות מישהו אחר.
כמו שכתבתי בפוסט הקודם, שאני מקנאה באנשים אחרים שמתפקדים ויודעים להתמודד עם דברים ושלא בוכים מכל דבר קטן.
אז נכון, אני רגישה מאד, ובוכה הרבה פעמים כי אני שמה לב לכל ניואנס שיש בסביבה, אבל לאן איבדתי את המחשבה שזה יבוא לטובתי בעתיד שאני רוצה לעבוד בטיפול וזה תכונה שתבוא לטובתי?
איפשהו מעצבן אותי לראות בפייסבוק אנשים שהיו איתי בבית ספר והם היו אחרי תואר, עבודה קבועה, או נשואים ושלא נדבר על ילדים... לא, אני לא רוצה להיות הם, לא רוצה להיות עורכת דין, לא רוצה להיות תקועה במשרד וכסף זה לא הדבר הראשון שאני חושבת עליו, וגם חתונה וילד זה לא בשבילי עכשיו (אך הלוואי שהיה לי כן מערכת יחסים תומכת, מה שמעולם לא היה לי).
אני רוצה להיות גלית! רק בבקשה, להיות גלית שמתמודדת עם המציאות... אני מרגישה מבחינה רגשית והסתגלותית בפיגור מאנשים בשנות ה-20, מצד שני אני מרגישה שאנשים הם טפשים, אגואיסטים לרוב ודי משעממים.
אז בבקשה, אני לא מבקשת הרבה, אני רוצה להיות גלית, רק בבקשה עם קצת יותר כישורי הסתגלות, ביטחון וערך עצמי יציבים ומפה כבר יגיע האושר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
gamete
