ויהי אור, כלשהו.

הזמן עובר מהר גם שלא נהנים, אני מסתכלת אחורה על 27 שנה ועשר חודשים, ועדיין תוהה למה לעזאזל נולדתי... זה לא שלא עזרתי לאנשים בדרך, עזרתי, התנדבתי, למען אנשים ולמען בעלי חיים... אני פשוט לא חושבת שעצם הקיום שלי שווה את הסבל הנפשי שאני עברתי ועדיין עוברת במובן מסוים... כן אומנם הרבה פחות משנים קודמות, אני כבר לא מדמיינת איך אני נשכבת על פסי רכבת, מתי, איך, ומה אני משאירה מאחורי... אבל אני מדמייינת את עצמי בת40-50, לבד בעולם, אחרי שההורים שלי עוברים לעולם הבא או פשוט סתם מתים... הרי אח שלי הוא קיים, אבל התואר "אח" נאמר בגלל קשר ביולוגי לא בגלל קשר משפחתי. כן כן אני בעצמי מתרחקת מהמשפחה, אם אפגע שוב, על משהו קטן אני לא אצליח להתמודד עם זה, אז עד שלא יהיה לי משהו אחר להתלות עליו כמו...הצלחה כלשהי בחיים הנפשיים העלובים שלי, שאני אפילו לא מעזה להגיד שיהיה לי בן זוג תומך... נגיד אני מתכוונת לעבודה מספקת שיהיה לי טוב בה, שאעבוד במשהו טיפולי.

ולמה כל המחשבות האלה אתם שואלים את עצמכם, להלן התשובות- אני לבד בבית, כולי תפוסה ככה שגם להתאמן על העמוד אני לא יכולה, דבר נוסף שלצערי מגיע כל שנה שגורם לי כמה חודשים מראש להתחרפן זה- יומהולדת, עוד חודשיים ... עינעל אמא של היום הזה. לא מספיק יום יום אני מדחיקה ומנסה למצוא היסחי דעת מהמחשבה "למה לעזאזל אני קיימת" אז מגיע יום בשנה שאומר לי "חה! נולדת היום!" וגורם לי לספור את הימיים הארורים שעברתי במודעות עצמית חלקית או מלאה.

וזה גם יום נוראי, מלא אנשים שיטחיים וצבועים שכותבים לך על הוול "מזל טוב עד 120" יאללה לכו אתם למזל טוב ותחיו 120 שנה! אז הבעיה הזאת לא צצה לי בשנתיים האחרונות שכן התאריך של היומהולדת שלי לא גלוי בפייסבוק וגם האפשרות לכתוב לי על הוול חסומה כבר שנתיים וחצי.

משהו חיובי לשם שינוי- אנשים לא זוכרים תאריכי יומהולדת, אפילו של אנשים שחשובים להם אז שלא נאמר את התאריך שלי... בסדר אז אמא תזכור את היומהולדת, אבא שלי אולי, אם אזכיר לו... אח שלי אין לי מושג, אני לא יודעת מה לצפות ממנו... אני מצפה שיהיה לו דופק, זה הצפייה היחידה שלי מהבן אדם הזה. יש מצב שאקבל 2 הודעות מזל טוב מאנשים עם זיכרון ממש טוב... זהו...

מה שגם כל האיחולים האלה, זה דבר מאד מעצבן... סבבה מישהו איחל לי מזל טוב, ומה עכשיו? יהיה לי מזל טוב? לא! כי שום דבר לא ישתנה בעקבות האיחול שלו! זה כמו שאני אלך להשתטח על קברי צדיקים כדי שיהיה לי בעל- לא עוזר! זה כמו לאחל לי "חג שמח" כאילו יש לי מושג משהו על החגים, וכאילו ראש השנה מייצג לי התחלה של משהו, ראש השנה זה לא תחילת שנה כי זה בסמפטמבר כי מי יודע מה בא אחרי תשרי, והיומהולדת שלי זה לא דבר שמח כי גדלתי פעם בשנה.

לאומת זאת במקום איחול אפשר לתת לי כסף, זה יעזור! ככה אני אכסה את החובות שלי ולא אצטרך לחשוב מלאנתפים פעם שאני קונה בייגלה ב20 שקל כי זה מכוסמין ובלי סוכר. טוב נו, אפשר גם לקנות לי בייגלה כזה ליומהולדת, זה ישמח אותי יותר מאיחול "מזל טוב", גם אם זה התלווה במשפט כמו "קחי מכוערת קניתי לך בייגלה ליומהולדת". אפילו זה יותר שווה, כי התגובה שלי לאיחול "מזל טוב" תהיה צבועה ותגרום לי לייאוש אבל הבייגלה יהיה לי טעים וכיעור זה משהו יחסי.

טוב אז בגזרת חיפוש אחר בן זוג... אין לי כוח לעצמי אז בוודאי שאין לי כוח לצד שני, למרות שקיימים אנשים שהייתי מעדיפה להיות איתם מאשר להיות לבד בנוחיות העלובה שלי. זה נותן לי תקווה שאם אפגוש מישהו שיעניין אותי יספיק וימשוך אותי אני באמת אתן מעצמי ואתאמץ יותר מתמיד להדחיק דפוסי התנהגות שליליים ומחשבות הנוגעות לסיבה של למה לעזאזל נולדתי ומי יכול לאהוב אותי.

שכן עדיין- כל פעם שאני נתקלת מהצד השני במחווה הגורמת לי להרגיש רצויה, אני עדיין בשוק... כאילו באמת בן אדם... אתה בטוח שאתה רוצה להיות איתי? אני צינית ואין לי אלוהים, אני כנה בצורה מחרידה ויש לי בעיות עיכול... אתה בטוח? אני נותנת לך הזדמנות אחרונה אתה עוד יכול לברוח!

אני זוכרת פעם בעבודה עמדתי עם אחת בעמדה כלשהי, בא מישהו לתת לנו הפסקה, אני רציתי הפסקה אבל הוא רצה להוציא את השניה כדי לעמוד איתי! הייתי בשוק! אפסיק להיות לרגע פולניה והודה שזה גרם לי לאושר, כמובן אחרי שיצאתי מהשוק... טוב נו אני עדיין פולניה זה חזק ממני.

טוב אז אלך לשירותים לעוד חוויה מרתקת, אחזור לבדידות שלי ומי יתן שמתנת היומהולדת שלי תהיה איחולים שמתגשמים או הרבה כסף, כי 27 שנה שאני שומעת "מזל טוב" וזה עדיין לא קרה וגם אין לי כסף... אז לפחות משהו מהם...

לסיכום-

תנו לי כסף.

גלית.