בדרכי...

כשהלב בוכה...

רק אלוהים שומע.

הכאב עולה מתוך הנשמה

אדם נופל. לפני שהוא שוקע

בתפילה קטנה חותך את הדממה.

כשהלב בוכה...

הזמן עומד מלכת.

האדם רואה את כל חייו פתאום

אל הלא נודע- הוא לא רוצה ללכת

לאלוהיו קורא על סף תהום.

שמע ישראל אלוהיי! אתה הכל יכול

נתת לי את חיי נתת לי הכל

בעיני דמעה, הלב בוכה בשקט

וכשהלב שותק! הנשמה זועקת!

שמע ישראל אלוהיי! עכשיו אני לבד..

חזק אותי אלוהיי.. עשה שלא אפחד.

הכאב גדול ואין לאן לברוח

עשה שיגמר

כי לא נותר בי כח.

כן זו ההרגשה...

והדפוק אצלי- אני מסתכלת רק על מה שרע- על הנפילות הקטנות.

אני מרגישה ממוטטת נפשית!

מבחוץ הכל בסדר איתי!

אני הליצן הבוכה!!!!!!!!!!!!!!!!!

תמיד שמחה, תמיד עם מצב רוח טוב

כיף להיות לידי. ממש.

ומפנים אני נרקבת

לאט אבל בטוח.

המחשבות הרעות לא עוזבות אותי

הרצון לברוח מהעולם...

כבר מתחיל להיות יותר חזק מהרצון להישאר.

אבל אולי.. אי שם..

אני יוציא את זה החוצה ויזרוק את כל הרקבון הזה.

אלוהים!!!!

אני לא מצליחה לצאת מזה!!!!!!!!!!!!!!!