מבפנים לגמרי לבד מבחוץ מוקפת מזויפים

קשה הדרך , מלאה במכשולים. אנשים הרבה אנשים ועדיין אין אף אחד.

הגעתי לקצה היכולת . ואולי לא. אבל אני כבר כל כך עייפה .

ואולי כדאי לקום . והתחיל מחדש. והכל בשביל? מה יקרה? שוב נקום ושוב ניפול.

כמה כואב. זה פשוט בלתי נסבל . אין לי כוח יותר .

להלחם מול המערכת הזו , שכל ה שנראה שרוצה היא לאמלל אותי עוד יותר . זה קשה עד בלתי אפשרי לחיות ככה. חייבת חופש~!

חייבת ללכת לים , לחלוץ נעליים , לקשקש בחול, בים, להנות, לרוץ, לקפוץ, לחייך, לצחוק , לפרוח.יאללה. זה הזמן להתיל.

כי אם לא עכשיו.

אז מתי?