הבלוג של מיכאל

חמוטל בר-יוסף

שִׁעוּר זֶהוּת                         

אֲנִי מִכָּאן. הוֹרַי נוֹלְדוּ בַּגּוֹלָה.

הֵם קָרְאוּ לִמְדִינָה יְהוּדִית גְאוּלָה.

נוֹלַדְתִּי לָעִבְרִית הַמְרֻבַּעַת, הַזְּקוּפָה,  הָרְעֵבָה

וְזֹאת הָיְתָה סִבָּה לְגַאֲוָה.

נוֹלַדְתִּי בְּקִבּוּץ. הָלַכְתִּי יְחֵפָה.

לְטוֹב וּלְמֵיטַב גָּדַלְנוּ יַחַד כְּמוֹ אַחִים,  

הַבָּנוֹת עִם הַבָּנִים, הַשְּׂמָחוֹת עִם הַפְּחָדִים.

בְּקִבּוּצֵנוּ לֹא הָיָה בֵּית כְּנֶסֶת

אֲבָל עֶרֶב שַׁבָּת הָיָה זְמָן  אֲחֵר, מְיֻחָד:

אַחֲרֵי מִקְלַחַת חַמָּה כֻּלם עַד אֶחָד

הָיוּ  לְבוּשִׁים חֻלְצוֹת לְבָנוֹת

שֶׁהִגִּיעוּ מְגֹהֲצוֹת מֵהַמַּכְבֵּסָה הַמְשֻׁתֶּפֶת,

וּבְעֶרֶב פֶּסַח קָצַרְנוּ אֶת הַתְּבוּאָה הַחֲדָשָׁה.

הֶחָבֵר שֶׁהָיָה בְּתַפְקִיד הַכֹּהֶן הַגָּדוֹל שָׁאַל: בָּא הַשֶּׁמֶשׁ?

וְכֻלָּנוּ  עָנִינוּ: בָּא! בָּא! הוּא שָׁב וְשָׁאַל: הַאֶקְצֹר?

וְכֻלָּנוּ  עָנִינוּ: קְצֹר!  קְצֹר!

אַחַר כַּךְ הִתְאַסַּפְנוּ לַחְגֹּג אֶת הַסֵּדֶר

וְהָיִינוּ בְּיַחַד מְאֹד. מְאֹד בְּקִרְבָה.

לֹא חָשַׁבְנוּ שֶׁמַּה שֶׁעָשִׂינוּ הָיָה יְהוּדִי.

לֹא חָשַׁבְנוּ שֶׁזֹּאת סִבָּה לְגַאֲוָה.

אֲנִי מִכָּאן. רֹב הַנָּשִׁים מַדְלִיקוֹת כָּאן  נֵרוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת.

שָׁבוּעַ אֶחָד בַּשָּׁנָה קָשֶׁה לְהַשִּׂיג כָּאן לֶחֶם בְּרֹב הַמְקוֹמוֹת.   

יוֹם אֶחָד בַּשָּׁנָה דְּמָמָה שֶׁל מִדְבָּר מְשַׁתֶּקֶת אֶת רֹב הַתְּנוּעָה.

 שְׁנֵי  יָמִים בַּשָּנָה קוֹל הַצְּפִירָה הוּא שִׁפּוּד שֶׁל אֵשׁ

רוֹצֵעַ לֵבָב.

עַם לֹא גָּדוֹל וְלֹא רַב

חַי בִּמְדִינָה יְהוּדִית

יְחִידָה אֲשֶׁר אָהַבְנוּ וְנֹאהַב

וּמַה שֶׁהִיא שָׁוָה

לְטוֹב וּלְמֵיטַב

זֹאת סִבָּה טוֹבָה לְגַאֲוָה

גַּם עַכְשָׁו.