אתם פותחים את אתרי האינטרנט השונים, כמו גם את עיתוני הערב (שיוצאים בבוקר מוקדם) הכותרות זועקות "בחירות לראשות מפלגת העבודה" ואני תמה, על מה ולמה ? עבור מה מבזבזים גם את כספי המפלגה שלא קיימים (אחת המפלגות עם הגרעון התקציבי העמוק ביותר וחובות בערך לכל העולם ואשתו), כמו גם את זמן הציבור, שבסופו של דבר מראה כמה שאכפת לו, ע"י דפדוף לאתר אחר או מעבר לאמצעי מדיה אחר שנקי מהשטויות האלה.
יש לנו 5 מועמדים: עמיר פרץ, עמי איילון, אהוד ברק, אופיר פינס ודני יתום.
אף אחד מהם ובראש ובראשונה עמיר פרץ, לא הביא קבלות ! איך אפשר לתת את המושכות של משרד האוצר לאחד שהרס כל חלקה טובה במשרד הבטחון, והפסיד לנו מלחמה בעזרתו של הדב קואלה אולמרט.
איפה הדיבורים על רווחה ? ההבטחות לשיפור המעמד שממנו באים מנהיגי העבודה ? העבודה כפועל יוצא של ההסתדרות לאורך עשרות שנים ייצגה עובדים, או יותר נכון את המעמד העובד, ומה יצא מזה ? כל העקרונות הושלכו הצידה, כל ההבטחות נשכחו, משרד הרווחה לא אויש במשך למעלה משנה כשמפלגת העבודה יושבת בקואליציה.
מגעיל זו מילה עדינה לעומת מה שאפשר להגיד על הנציגים הפרלמנטרים שלנו.
אפשר להגיד הכל על אהוד ברק, האיש והטפלון, שום דבר לא נדבק בו, איך לעזאזל נותנים מוסרית למי שדבקה בו פרשת העמותות, ניצול עשרות אלפי הסטודנטים בהפגנה הגדולה של 1998, ניצול ארגוני נהגי המוניות ועוד, לחזור להתמודדות על ראשות הממשלה ?
יש לנו בעיה, יש לנו זכרון קצר, אנחנו עם מטומטם ולכן כמו שנאמר בשיר, אנחנו נשלם בגדול.
ממש עצוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
