הבריחה הזו היא מחלה כזו שגם אלף רופאים לא יוכלו לרפא |
כינוי:
Ironic. בת: 34 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
| 1/2008
תקשיבי רגע,
בלי להתעצבן או להגיב, בלי לחייך ולומר שיהיה בסדר, פשוט תקשיבי לי רגע אודליה, יש לי כל כך הרבה לומר ואין יותר מדיי זמן; הרבה השתנה, גם אני וגם את. קשה לומר שאת אותה האודליה ואני אותה אחת והלוואי והיינו מדברות באותה השפה אבל לפעמים נדמה שהאותיות שאת משרבטת לא נקלטות אצלי, אני לא מצליחה לחבר אותך למשפט שלם, את קרועה אצלי ואת יודעת? אני מתגעגעת פתאום, הזמן זז לאט ואני אפילו חושבת עלייך קצת לפני השינה (ומה את עושה עכשיו), וגם שאלה אחת מנקרת - אם היינו נשארות ביחד, היית מתאהבת בי ואני בך?
אני לא צריכה ממך תשובה כי מכאן בטח לא תגיע הישועה, אני הרי זוכרת בבירור שלא הרשיתי לעצמי לתת לך לקרוא כאן אז לפחות כאן אני יכולה לדבר אלייך ולא לשמוע אותך מגיבה בכעס; אני צריכה שתתקשרי אליי מחר ושלא תיסעי לירושלים, שתגידי שאת חייבת שאני אבוא עכשיו ומיד ושזה כל כך דחוף וארוך שאני חייבת לישון אצלך, ואז נשכב מספיק קרוב בשביל להרגיש אחת את השנייה ובו זמנית רחוק כדי שתוכלי לספר לי איך העברת את כל השישים ימים האלה בלעדיי ואז, סוף סוף, אני ארשה לך לחייך ולומר שיהיה בסדר וזה ישמע לי הכי טוב בעולם, כי באמת יהיה בסדר.
23:34
והכי מצחיק זה שכל הרגש הזה פשוט זמני כי הוא לא היה כאן עד עכשיו ועכשיו אני כאילו.. אני.. אני לא מוצאת את המילים.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
