רוקעצמאות עד 2003-2006
ניצנים פורטיסחרוף
מטאליסט "MegadetH" (ידוע גם בשמו "הגדרות נופלות ואתם הופכים לפיתה")
לא הייתי בהרבה וודסטוקים תוצרת הארץ, ועדיין הם מהווים מיני אירועים מכוננים. הם מעין אפשרות כזאת לצעוד בתוך המון הומו-הטרוגני שלא במסגרת יום-יומית רגילה של נסיעה כילד לעיר הגדולה. בום מבחוץ שעושה טראח בפנים וחוויה שלוקחים להרבה זמן קדימה.
ב-י',יא',יב' הלכתי כל פעם עם מישהי אחרת לרוק עצמאות. אני לא זוכר הרבה מההופעות אלא יותר מהקהל. מין הזדמנות כזאת להרגיש כמו אי בזרם שלא יכול לשוט. יש דברים מאוד נקודתיים שמשעשעים אותי עד היום: הנערות בלבוש מינימאליסטי שעטופות בדגל הלאום, הפעם ההיא בה גהרתי מעל מישהי ומישהו חשב שאנחנו שתי בנות וביקש להצטרף (תמונה מצורפת, לא של האורגיה - של השיער הארוך. אני השמאלי הקיצוני).
בניצנים הייתי אפילו יותר לבד, לגמרי לבד אפילו, ועדיין יחד. בין אלפי האנשים שהיו שם מצאתי כל כך הרבה מוכרים. ומשם אני אקח את הפעם היחידה שראיתי מישהי שאבא שלה התאבד (אותו סיפור מוכר עליו קראתם בעיתונים לפני שנה), ואת העובדה שזרקו חברים שלי בגלל פוגו קטן. מיינסטרים, זה מה יש.
מטאליסט לעומת השניים האחרים היה פוגו אנושי אחד גדול ומסריח. למה רק בהופעות של פריקים הכל כל כך מסריח!?!??!
אגב, הדבר המומלץ לכל הופעה כזו היא לבוא בחולצה לבנה - ככה קל יותר למצוא את מי שבאתם איתו.
היום משחקים "איפה גל?"
במבט שני נורא ברור הריח. תראו איך כולם עושים את הדבר של הפריקים בידיים. חישוב פשוט של מספר בתי שחי כפול מספר השעות שעמדו בשמש בפלמחים דאז פחות אפס (מסמל את מספר האנשים ששמו דאורדורנט) מספק את התשובה המוחלטת לשאלה שצצה במוחי קודם.
כל כך כיף להקליד ולא בצבא, לא מילים שצריך אלא מילים שרוצים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
גל.
