אין לי הרבה זמן לכתוב

אין לי הרבה זמן לחשוב

כשאמרו פעם כשהייתם קטנים שאלו השנים היפות בחייכם, הם צדקו חלקית. אבל עכשיו אנחנו אדונים לעצמנו. חיים על כסף שלנו וקצת תרומות לעוזבי קיבוץ. יודעים בדיוק מי גמר את האוכל במקרר, אין עוזרת בית להאשים.

הגעתי למסקנה שאני גזען וקצת פשיסט אבל שאין לי דעות קדומות. משמע - אני לא פוסל אדם לפני שיש לי דעה מגובשת עליו אבל אחרי זה אני בהחלט פוסל אותו. זה לא שאני נגד ערבים למשל, אבל אני נדהם עד כדי גיחוך איך הערביות באוניברסיטה מבקשות ממני הכוונה ולא מהבחורים הערבים שעומדים לידי (ותאמינו לי שהם ערבים, יש לי חוש טוב לזה). אני יכול לגחך באופן דומה על הרבה חברות, אבל הערבים הם הדובדבן שבשמנת.

ואני עדיין מעדיף אותם על חרדים, שמבחינתי הם כבר מזמן לא יהודים.

תכבו את החימום. שיהיה כמו פה:

האם אני צריך"תשומת לב"?

האם אני אפסיק לראות עיתונים (עיתונים!!!111) שכותבים "צומת לב"/"תצומת לב"?

אני שקוע לי בתנועה הרמונית ובשאר דברים שעושים לי פלאשבקים למזגנים המאיימים של שיעורי פיזיקה. ליחס המיוחד שכולם קיבלו איכשהו. לסרגל הענק והמפחיד ולכל הדברים שאמרנו אחד לשני ושלא אמרנו.

אני נזכר באימה בשיעורי הבית שלא טרחתי להכין אבל הסתדרתי בכל זאת. אני מנסה לקוות שהצמחתי תחת בצבא. אני חושב שהורדתי מאז שהשתחררתי כמעט 5 ק"ג. הבעיה היא שהם לא תוצר של תחת שהצמחתי אלא מסת שריר שהסרתי.

נמאס לי:

א. מטפסים של משרד הפנים לשינוי מען.

ב. מטפסים של תשלום ארנונה לעיריית ת"א.

ג. מטפסים של האוניברסיטה, הצבא, ביטוח לאומי וכל מי שצריך או רוצה לקבל ממני כסף (גם אתם מוזמנים לנסות!)

ד. שאין לימודים וזה רק נראה כאילו התואר שלי מוגזם יותר ככל שתחילתו מתקרבת.

תחילת סופ"ש רגוע ונעים.

איפה אני עכשיו?

לא חוזר על חומר לקראת שנה א', בקומת קרקע אי שם במרכז תל-אביב. לא בבית אבל כן בבית.

איפה אני אהיה עוד יום?

כנראה קונה מחברות, ואולי קצת אורך רוח.

איפה אני אהיה עוד שבוע?

בתחילת סוף של תחילת החיים האמיתיים. פיזיקה 1 כבוד?

איפה אני אהיה עוד שנה?

בתחילת שנה ב' בתקווה?

איפה אני אהיה עוד עשר?

באושר ועושר.

איפה הייתי?

אפילו הוספתי עזרים!