מלחמה שקטה

אין לי איך לתאר את ההופעה של היהודים בהאנגר.

אחת ההופעות בהחלט.

3 שעות של בכי, שמחה, כעס, תסכול, חיוכים.

מדהים כמה אפשר לעבור בהופעה אחת.

אז בתחילת ההופעה הגעתי, ראיתי את ק', אחד מצוות ההפקה,

שהיה אמור להביא לי כרטיס צלם להופעה הזאת. (אני מצלמת בהופעות של היהודים,

והופעה שעברה בסלקום ווליום, אורית דיברה איתו שישיג לי את הכרטיס הזה להופעה הבאה שלהם).

הוא אפילו לא טרח, והיה מניאק כמו תמיד.

אני : "ק'. אתה זוכר מה הבטחת לי להופעה הזאת?"

ק' : "לא. מה הבטחתי לך?"
אני : "כרטיס צלם."
ק' : "לך?! למה?!"
אני : "אתה לא זוכר מההופעה הקודמת?"
ק': "לא. אני לא זוכר."
וסגר עליי את הדלת.

והיה לי קשה בהופעה.

כולם ניסו לעודד אותי, להגיד לי שזה עוד יקרה.

ולא רציתי לשמוע שום דבר. רק חשבתי לעצמי כמה שאני חסרת תועלת וכישלון.

הייתה הופעה מדהימה.

לא יכול אחרת שבר אותי לגמרי. ועוד אחריו היה את חולמת.

אחריי זה קמתי ואמרתי לעצמי שאם כבר אני בהופעה ליד כולם,

אז ננצל את זה עד הסוף.

קמתי, שרתי, קפצתי, חייכתי.

אחריי ההופעה, הלכנו לפגוש את הלהקה.

הם היו עסוקים בלהתראיין למלא אתרי אינטרנט.

אחר כך ידיד שלי ביקש שאני אצלם אותו עם אורית. מן מסורת שלי ושלו אחריי כל הופעה כמעט.

אורית : "מי מצלם?"
עידו : "ספיר הצלמת."
אורית : "ספיר הצלמת בלי הכרטיס צלם הא?"
אני:"אני שמחה שזה מצחיק אותך!"
והחיוך שלה, כבש אותי.

לא יכולתי שלא לחייך לידה.

אז חשבתי לעצמי, שהיא העלתה את הנושא. ואין לי שומדבר להפסיד.

חיכיתי שנישאר רק אני והיא.

אני :"תגידי. אורית. יש מצב לכרטיס צלם מתישהו או... לוותר?"
אורית : "חכי שניה."

בינתיים הנהג שלהם התחיל להזיז אותה ואת תום לכיוון מאחורי הקלעים.

אורית : "יש לך זמן?"
אני : "מה? למה?"
אורית : "לבוא איתי שניה."
[אפנה לך את כל הזמן שבעולם.]

היא התחילה ללכת לכיוון מאחורי הקלעים, והנהג שלהם סגר עליי ולא נתן לי לעבור.

פתאום ראיתי היא מחפשת אותי, היא ראתה אותי וראתה שהנהג שלהם סגר עליי.

אורית : "שי. תן לה לעבור."
עברתי.

היא דיברה עם ק', ובזמן הזה רצו כבר להעיף אותנו מהמקום.

אני : "טוב, אורית, אז נראה אותך בהופעה בים המלח."

אורית : "חכי. חכי שניה. ק' הלך להביא לך את הכרטיס."
אני : "עכשיו?!"
אורית : "כן. רק חכי פה שניה."

היא נכנסה לחדר, ואחריי שניות היא יצאה והכרטיס של ההפקה אצלה ביד.

"זה הכרטיס. רק תשימי שרשרת והכל יהיה בסדר."

הייתי בהלם. הסתכלתי עליה. היא ראתה כמה התרגשתי.

חיבקתי אותה, ולא היו לי מילים.

יצאתי משם עם מטורף. מתלהבת ליד כל אנשי הפורום היקרים, שהכרטיס צלם סוף סוף בידי.

וסוף סוף הגשמתי את החלום שלי.

אורית, היא בהחלט הבן אדם הכי מדהים שיש.

וקבלו את הכרטיס עצמו :

עם העטיפה של הדיסק החדש שלהם.

וזהו.

29.9.07 זהו בהחלט יום שלא יישכח.