אני חושב שזה המקום היחידי שנישאר לי שאני יכול לכתוב בו..
המקום היחידי שאני הפסקתי להכנס עליו כי הוא הזכיר לי אותך
הסוף של הבגלוג הזה היה בגלל שאני הכתבתי הכל עליך
אני נישברתי
ואני לא דברתי
דרך התמודדות גרועה אני יודע
למרות שאני לא אוהב להכנס לפה עדיין משהוא קרה לי לכתוב את זה דווקה פה
והיום שניים עברו
אני השתנתי
כולם השתנו
גדלו הכירו אנשים חדשים
ואת לא..
את נשארת ילדה עם חיוך מדהים כובע ורוד וחולצת תנועה בגיל 15
אות ילדה שמאות אנשים האריצו, אהבו
ילדה שהיה לה הכל אבל עדיין משהוא הפריעה לה
משהוא קטן אבל עדיין על הפרק
"רשימת דברים לטיול השנתי"
להתאבד "אני חושבת שהגיע הזמן"
לא האמנתי לא חשבתי
אבל אני לא יכול להחזיר את הזמן אחרה אלה מקסימום לשקוע בזכרונות מתוקים
עכשיו אין לי מה לעשות
אי אפשר להחזיר אותך
והמקסימום ולתת לך כבוד.
מיתר שרף 5.4.10
יהיה זכרך ברוך.