סיפורי הגשם
על החיים, על האהבה, על המוות ועל הדברים שביניהם
|
| 9/2006
על מוות
בעצם לא
נזכרתי
שפעם הייתי עוד יותר קרוב במרחק של שני סנטימטר ושנייה אחד
אולי הייתי צריך למות
אבל רציתי לחיות, ובחרתי בחיים
הצלתי את עצמי
או שאולי פשוט בחרתי
אני תמיד בוחר בלחיות
לא יודע למה
זה לפעמים כל כך כואב לחזור
אבל מישהוא אמר "חיים שווים את זה כדי למות"
ואני מסכים, חיים זה הדבר היחידי שאתה לא בשליטה עליהם
אתה לא יכול לפנות אותם אחורה
אתה יכול רק לחיות אותם
ובכך כנראה מסתתרת משמעות עד המוות
לחיות...
כל עוד אתה לא מבין שהגיעה זמן ללכת
ומה אז..
אולי מתישהוא לא עכשיו
בינתיים המוות ממש לא רוצה לפגוש אותי כנראה
זה אומר שנשארו לי עסקים לא גמורים כאן...
| |
פיגוע בראשלייץ
פעם ראשונה אני הייתי כל כך קרוב למוות
למרות שעדיין רחוק
כדי להגיע לשם לוקח לי רק 2 דקות
הייתי יכול להיות שם
אבל זה לא ישנה אותי
אני לא הולך לפחד מעכשיו כל פעם שאני יוצא לרחוב וזה הכי חשוב
לקח לי 20 דקות להשיג את אמא שלי
אבל היא בסדר
פוסט קצר ומחשבות לא ברורות
אז סליחה
| |
זוכר אני
את הרוחות הקרים המלטפים את פניי
ואת חיוך על פני של עצים
הם ידעו
הם בטח ידעו
שלא יהייה
אבל נוצר
את לא לבד
ביערות של פחד
את לא לבד בקרב של אהבה
אבל הלכת
והסיבה היא הרגשה
מי את עכשיו נסיכתי?
חלום נודד בין חדרי הזיכרון
או הרוח המלטפת את פניי?
אבל לא קר
נעים כזה
כמו עלה של הורד
אחרי הגשם הראשון בסתיו
מוזר ימים עוברים מהר כשאני חולה
אולי בגלל שאני לא מצליח לעשות הרבה דברים
לא אוהב הרגשה הזאת שאומרת לי "עשיתה מעט"
כן מוזר למה אני תמיד רוצה לעשות עולם למקום טוב יותר? לשנות אותו?
כנראה יש לי מגלומנייה אם אני חושב שאני יכול?
אבל אולי אני יכול, מי יודע
ואולי כבר קצת שיניתי אותו או שיפרתי
אולי נתתי תקווה, רמז,ידע שמחה לאחרים
ועכשיו לי צריך ללמוד איך לשמור על אלו שאני אוהב
כדי לא לאבד דברים אני סמים אותם במקום מסויים
אבל איך לא מאבדים בן אדם?
ולא אני לא עצוב
אולי קצת
אבל זה זיכרונות
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
