והנה שוב אני טסה.
אני בארץ רק 10 ימים, שהרגישו כמו יום אחד אערוך ומעיק, ושוב יש לי הזדמנות לטוס.
כמו בשנים קודמות, זה שוב בא בזמן טוב- יש לי הרבה דברים לחשוב עליהם.
ואני מתחילה לתהות... האם זה הכל צירופי מקרים או שאני פשוט כל כך דפוקה וכל הזמן יש לי בעיות ונושאים לחשוב עליהם? ואולי אני יוצרת את הכל?
מסובך... עוד משהו לחשוב עליו במהלך הטיסה? [זה כבר מתחיל לשעשע אותי כמה שזה עצוב]
כרגיל, ההרגשה התמידית הזו שלאף אחד לא אכפת.
"טיסה נעימה" וזהו.
אנשים אפילו לא מדברים איתי...
היי, אני הולכת לטוס ל-8 ימים!!!
למרות שלאף אחד לא אכפת בין אם אני פה ובין אם לא.. אז מה זה משנה כבר?
עוד אתמול למדתי בפעם המי יודע כמה שאני יכולה לסמוך רק על עצמי.
קצת מוזר לטוב ב-3 בצהריים, אבל יהיה נחמד.
אני אתעורר לי ב-8, אארוז מזוודה, אתקלח ואתארגן ואז ניסע כולנו לשדה התעופה =]
בינתיים היום קניתי לי עוד מחברות וקצת ציוד לבית ספר עם גלי, הראיתי לה חלק מהתמונות והסרטונים מהונגריה, וקניתי בגד ים בערב עם אמא שלי.
הדמות הזו שהשתקפה במראה הייתה כל כך נוראית...
חסר לסבינה אם אנחנו לא הולכות לעשות ספורט חצי מהיום!!
באתר שלהם מבטיחים לי טניס, אירובי, חדר כושר ועוד מגוון פעילויות. אני מצפה לראות ולהשתתף בכמה שיותר!! [אולי אפילו לא נראה את השפעות הפיטום הטורקי.]
וגם צריך לקרוא הארי פוטר, אחרת לעולם לא אלך לראות את הסרט. והוא הרי הבטיח שהוא יפנה את לוח הזמנים שלו..
אז שתהיה לי טיסה נעימה, מלאת מחשבות שלבסוף יהיו חיוביות, המון כיף ואוכל טוב שלא נראה את תוצאותיות על גופי המכוער שגם ככה נראות עליו יותר מידי תוצאות אחרות. אה, וכמובן- שיזוף ודברים חדשים =]
נתראה עוד שבוע לאנשים שעוד אכפת להם, אם יש כאלה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
