תמיד מפתיע אותי מחדש כמה שדברים קטנים ובלתי ניתנים להבחנה עושים לי טוב על הלב.

מספיק שיהיה מישהו שלא ייתן לי יחד מיוחד, אבל יהיה נחמד עליי, בפעם הראשונה שנפגשנו. מספיק שהוא יחייך אליי.

מספיק שכשמישהו חדש פונה אליי הוא אומר "ריטה".

זה מדהים איך כל מה שצריך זה לשים לב שאני קיימת.

אפילו יש לי מזכרת קטנה מהערב.

זה כל כך נחמד כשמישהו מתלהב מזה שעשית 5 יחידות בגרות בפסנתר וקיבלת 95.

זה פשוט כיף להרגיש שאולי עכשיו החזרות של המקהלה לא יהיו  כל כך נוראיות, שיהיה עם מי לדבר, ואל מי לחייך. זה אפילו מרגיש שאני רוצה לבוא לחזרות.

גם אתמול  וגם היום כמעט וויתרתי על 2 הדברים האלה, ואני כל כך שמחה שלא עשיתי את זה בסופו של דבר.

זה עשה לי פשוט  הרגשה כל כך טובה ונעימה, והכל בגלל כמה דברים קטנים שקשה להסביר. אבל העיקר שיש חיוך על הפנים :) הוא כבר אומר הכל.

נ.ב.

היה גשם ראשון, מוקדם מהצפוי :)

גם זה דאג להעלות חיוך על פניי.