חישבו
האם יש לכם את המנהג לאגור חפצים שאינכם זקוקים להם,מתוך מחשבה שיום אחד אתם עשויים להזדקק להם?
האם יש לכם מנהג לאגור בגדים,נעליים,רהיטים ומכשירים חשמליים שלא השתמשתם בהם זה זמן רב?
ובתוככם...האם אתם נוטים לאגור רגשות אשמה,כעס,עצב,פחדים ועוד?
אל תעשו זאת!אתם הולכים בכך נגד השפע שלכם
יש צורך לפנות מקום,להשאיר חלל פנוי על מנת לאפשר לדברים חדשים להיכנס לחייכם
עליכם לשחרר את כל הדברים שאין בהם יותר שימוש בתוכם ובחייכם,כדי לאפשר לשפע להגיע
הכוח של אותו הריק הוא שימשוך אליכם את כל מה שאתם זקוקים לו
ככל שאתם מחזיקים,פיזית או רגשית,רגשות ישנים וחסרי תועלת,אינכם מפנים מקום להזדמנויות חדשות להיכנס לחייכם
על הדברים להתמחזר.נקו את מגירותיכם,את הארונות,את חדר העבודה,את המחסן.
שחררו כל מה שאינכם זקוקים לו יותר
הגישה של מאחז בערימת דברים שאינכם זקוקים להם קושרת את חייכם
אין אלו החפצים שאתם מחזיקים שמכבידים על חייכם...
אלא העמדה הפנימית אותה אתם מחזיקים
כשאר אנחנו שומרים "לשעת הצורך",אנו מחזיקים באמונה של דלות
אנו מאמינים שמחר אנו עלולים להזדקק,להיות במחסור ושלא נוכל לספק צרכים אלו
עם הרעיון הזה ,נשלחים שני מסרים למוח ולחיים שלנו:
האחד,שאיננו סומכים על המחר...
והשני שהחדש והטוב אינו מיועד עבורנו
כל כך הרבה זמן אני לא כתבתי את זה..כמה שאני אוהבת אותו.
הייתה תקופה שחשבתי שאני הולכת על חבל דק,ובאמת הלכתי עליו כי ככל שהתקדמתי יותר אל הקרעקע החבל נהיה יותר ויותר דק.
וזה היה כואב כשהחבל נקרע ואני נחבטתי בתהום שהיה שרוי מתחת.לפעמים יש
לי הרגשה שאני עדיין ממשיכה ללכת על קרקע לא יציבה וזה כי עדיין זכורה לי
הנפילה .
אבל הצלחתי לקום,עוד לפני שהוא גילה שנפלתי.ישבתי ימים בתחתית הבור
הזה,בוכה,טולשת שיער ,אבודה לגמריי.אבל עם הימים הבכי נדם ובמקומו הגיע
יורה שכיסה את הבור במים עד תומו.ועוד מספר ימים צללתי בין התהום של הבור
לבין הגדה.עד שיצאתי ממנו,רטובה,סחוטה,חסרת שמחת חיים וכח ,אבל עם כוונה
להמשיך ללכת.
אבל זה כבר מאחוריי.יש משפט 'Your past is just a story.And once you realize this,it has no power over you'
וכרגע מה שהכי חשוב לי זה שהוא לצידי,לידי,תומך בי,מעודד אותי,ממשיך
להפתיע אותי מדי יום,שם בשביל לחבק ולנשק ,שם בשביל הכל ובכל רגע.
וכל השאר.The past
תחילת שנה.
חייבת לציין שאני מופתעת מעצמי.99 בסוציו,95 באזרחות,90 בתקשורת.הוכחה מובהקת לזה שאם לומדים אפשר להצליח ובגדול.
לא יודעת מה יהיה עם הספורט הזה.
יש לי שאיפות גבוהות לשנה זאת,מקווה לא לאכזב אף אחד.במיוחד לא את עצמי.
העיקר לא להתפתה לעשות עבודה באנגלית עם מישהו למרות שאצטרח להציג את זה לבד,אני יודעת שבקבוצה אשיג ציון נמוך יותר.
כזאת אני,כשזה מגיע לאינטרקציות אני אפס.
ראיתי היום יונה שהותקפה ע"י עורב .הוא כנראה פצע לה את הכנף ,כי היא לא הצליחה לעוף.
רדפתי אחרייה כדי לתפוס אותה רבע שעה.בסוף היא התחבאה ממני מתחת למכונית.
התיאשתי והלכתי.עם הרגשה גועלית שהשארתי יצור שלא יכול להגן על עצמו עם הגורל לבד.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Itadakimasu! ^-^
