מוזר,זה בעיקר מוזר לכתוב,שכחתי איך זה כבר.
היה לי כל כך הרבה להגיד,הרבה מחשבות בראש אבל פתאום לא זורם כלום.
לא יאומן כמה שהחיים אינם צפויים ,אתה מתכנן במשך שנים אפילו משהו ורגע לפני שזה בידיים שלך הכל נהרס ואולי לטובה ,אי אפשר לדעת..
מסתבר שאני מתגייסת,ב21 לאוגוסט,כלומר חודש הבא.לכלל צהל"י..אין לי מצב רוח להיכנס לזה אבל בוא נגיד שזה רחוק ממה שאני יכולה להיות בכללי ורוצה להיות בפרט.
אנחנו לא מעריכים כלום,ולא משתנים עד שאנחנו לא מאבדים את מה שחשוב לנו,במיוחד כשזה קורה לא מרוצנך,
פתאום הכל נהיה ברור,כמה שאתה לא היית בסדר וכמה שאתה חייב להשתנות ואתה עושה הכל כדי להחזיר את המצב לקדמותו,
לפעמים צריך את הכאפה של החיים כדי לראות איפה אתה נמצא ואיך אתה נראה מהצד ובמיוחד מה לא בסדר בך.
לכל דבר יש תזמון-טיימינג ,ברגע שדבר מסוים לא קורא בזמן שלו,זה כבר לא משנה אם זה יקרה או לא בגלל שלא תהיה לזה כבר שום משמעות.
אני מקווה שהמערכת יחסים שלי התחילה בטיימינג הנכון,שאיפה שאני נמצאת ומי שאני זה כמו שצריך להיות,סה"כ הזוגיות שלי הפכה ירידות ועליות והיא בוגרת עכשיו וזה מה שחשוב לי,למרות שאנחנו רבים עדיין על שטויות ושתינו מתנהגים לפעמים כמו בגן חובה ,המערכת יחסים בוגרת,
אני רק מקווה..מקווה כל כך שנפגשנו בטיימינג הנכון,אין לי ספק שאני אוהבת אותו כמו שאני לא אוכל לאהוב אף אחד וזה מה שהכי חשוב לי.
אני מקווה לחזור לעדכן כי זה חסר לי במיוחד עכשיו כשאתגייס נראה לי שאחזור.