?

הגעתי לפה, עברו 9 חודשי שירות מיתוך 13.

ואני מפחדת.

אני מפחדת  שאני נשארת פה רק פה כי אני תמיד אתמודד ולא אוותר לעצמי.

אני מפחדת שאני הולכת לנח"ל רק בשביל לחפר על השנה נטולת האכפתיות שהייתה לי בקומונה.

אני מפחדת שעצם זה שלא קיימת אכפתיות זה בגלל שאני לא נותנת לאנשים להתקרב.

אני מפחדת. אז אני לא מצפה, אני לא רוצה לפגוע, אני לא רוצה לאכזב. אני פשוט אנמיך ציפיות.

אני מפחדת ואני אוהבת את זה, זה מניע אותי קדימה, זה לא עוצר בעדי ולו לרגע, זה רק מקדם.

אני מפחדת שאני רודפת אחרי ההתקדמות, אחרי העליית שלב, לקלף עוד שכבה מקליפת הבצל השורפת שאני.

אני מפחדת להיות לבד.

אני מפחדת מצד שני לסמוך על אנשים. אני תמיד אעמוד על קצה הצוק כשקשה, לבד.

אני מפחדת שאני מרחיקה מעצמי אנשים מחשש שיכירו את האמת שלי.

אני מפחדת שגם כשמדובר ברגשות אמיתיים, אז עדיין הכל אינטרסים.

אני מפחדת להרגיש. להיות אנושית ולא טכנית.

אני מפחדת להודות שפחד זה לא לחלשים.

אני מפחדת ואני אוהבת את זה, זה מניע אותי קדימה, זה לא עוצר בעדי ולו לרגע, זה רק מקדם.

אני מפחדת להסתכל אל הפחד במראה דרך עיניים דומעות, עקב חשיפת עוד ועוד שכבות מקליפות הבצל הצורבות,

מפחדת לעצור, לתת לפחד לשלוט, להיות מיכשול בפני ולצנוח אל החרדות שבי.