יש לי חברים שאיתם אני יוצא באופן כמעט קבוע, כולם מכירים את כולם דרך כל מיני מקרים ומקומות.
לפני כשנה ניסו להכיר לי אחת שהייתה נחמדה וטובה, אבל לא אהבתי אותה, אי מרגיש אפילו שניצלתי את טוב ליבה.
אחרי שניפרדתי ממנה אפילו צחקתי עליה מאחורי הגב כמו אדיוט, ריכלתי וירדתי עליה ופגעתי בשמה וכבודה, אני מקוה שהיא תסלח לי על זה, יותר מאשר אני לא סולח לעצמי.
לפני חצי שנה אחד החבירם הביא את ידידה שלו, איתה אני יצאתי בחודש האחרון (היה קטע אפילו שדיברתי על להחליף את הראשונה בה בלי לחשוב על רגשות של אנשים ומה אנשים אחרים שהיו ליד יחשבו עליי), הרבה אנשים לא קיבלו אותה ואני התרחקתי מהקבוצה לחודש.
אבל בחודש הזה חשבתי הרבה, הבנתי שנהגתי ככה כדי להבליט את עצמי ולהיות משהו מצחיק ומוזר יותר מהאחרים, משהו שהבנתי שהייתי צבוע עם עצמי, וכעסתי על עצמי בעקבות זה.
בראש השנה נשבעתי לעצמי שאני לא אחזור על אותם טעיות שעשיתי בשנה האחרונה (רמסתי אנשים, קשרים והפכתי את עצמי בעיני כולם כאדם חסר עמוד שידרה).
נפגשתי אם שתי ידידות שלי לפני כשבוע וסיפרתי להם את זה, אחת מהן שאני ממש מוקיר ומכבד הייתה על סף דמעות שהבינה שאני הרחקתי את עצמי מהקבוצה מבחירה.
בסופשבוע האחרון יצאתי עם החברים לחוף ניצנים, היה כיף, דיברתי עם ידידה טובה והיא עזרה לי להבין על עצמי הרבה.
אבל שוב עשיתי טעויות קטנות ושרפתי את עצמי, שוב כתוצאה מאנשים מסוימים בקבוצה שגררו אותי לרכילות ודיבורים לא במקום. אפילו האחת שהזכרתי ראשונה חשבה דברים לא נכון, וכתוצאה מכך נפגעה.
אני מקוה ששתי הידידות שלי (שכרגע אני רואה בתור המושיעות שלי, אלו שהראו לי את הטעויות ואת מה שאני לא עושה נכון והציעו מה כדי לי לעשות,) יתנו לי את הזמן למצוא את עצמי ולא ישפטו אותי מהר.
אחרי הסופשבוע הזה הגעתי למסקנה אחת, אסור לי להסחף עם הזרם ולהגרר לשיחות שיפגעו באנשים.
אני רוצה להניח את כל הקלפים על השולחן, אבל אני צריך זמן לבד, לנקות את הראש, לעשות מה שאני אוהב ולמצוא מה אני באמת צריך לעשות כדי להיות מאושר ומחייך, כי אני יודע שמגיע לכולם לחייך, ולא על חשבון אחרים.
אני לא יכול לדבר עם ההורים שלי על זה או עם אחיות שלי או עם הלברה הנוחכית שלי, כי הם לא אובייקטיבים, הם רוצים את טובתי- אני יודע- אבל אני צריך קצת זמן לחשוב- מפה לאן. כי איך שהחיים שלי מתנהלים עכשיו זה או לעצור ולחשוב או להמשיך ולהתעלם מסמני ההזהרה שהיו מולי כל הזמן.
שנה שעברה הייתי אדיוט והשנה נשבעתי להשתנות כי רק דרך שינוי אמיתי אפשר להתפתח ואז מה שרוצים יגיע לבד. בלי חיפוש מתמיד.
חלק מההבטחה שלי לאלוהים לשינוי היתה בכך שאני לא (סלחו לי על השפה) אאונן או אגיע למצב שבו אני מזחרר את "הנוזל"- כי מי שעושה את זה מנתק את עצמו מהאור האלוהים ודברים טובים לא יכולים לבוא אליו, רק חושך.
כי מי שמחפש את האושר יכול להמשיך ולחפש כל החיים. אתה צריך להביא את האושר אליך והצעד הראשון בשבילי לפחות זה לעצור ולדעת מה זה אושר בשבילי ואיך אני יכול להיות יותר בסדר ויותר מאושר.
למרות שעבר יום כיפור אנ רוצה לבקש סליחה מאנשים שפגעתי בהם.
ולהגיד תודה לשתייםשעזרו לי לראות מי הייתי ומי אני רוצה להיות.
מקווה שאוכל לראות אתכן עוד שבוע, חודש או כמה זמן שיקח, בן-אדם שונה- יותר טוב, יותר אכפתי, פחות וולגרי, ואוהב אנשים.
אני אוהב אתכן מהלב- באמת- זה דורש הרבה מאנשים להגיד את האמת בפרצוף, אתן אמרתם לי את זה ואני רואה בכן חברות אמת (בלי קשר למיניות- כי אין לה מקום כאן-כי זה אהבה של בני אדם אחד לשני).
המון אהבה
נ.ב.- אחרי שיחה שהיתה לי היום אחת הידידות הבנתי שיש כאלו אם רגשות טינה כלפי שיספרו שקרים כדי לגרום לי לצאת רע. מי שאני מדבר עליו יודע את זה, ויש לי הוכחות.
אנשים עושים דברים רעים מתוך קינאה ונקמנות, ואני יודע את הסיבה שבגללה היא עשתה לי את זה. אני גם מרחם קצת עליה שהיא דירדרה את עצמה להתנהג ככה. זה עצוב. מי שעושה לך ככה הוא לא חבר שלך- אז ביי ביי לך בוגדת קטנה, ומזל טוב חיום הולדתך. שנאה מונעת ממך הרבה, אני לא שונא אותך, אבל את שרופה מבחינתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
