פסיכולוגיה בשקל עשרים.

הרגשת המחנק הורגת אותי,

היא מכבידה עליי ,

לפעמים אני רוצה לדעת לעוף כדי שאוכל לברוח רחוק מכאן,

ממקום מושבי אי שם בארץ הקטנה הזאת,

הקולות המוכרים כבר לא נוטעים בי ביטחון אני מרגישה שברירה לידם,

מחזיקה הכל על כתפי שחלילה כלום לא ישמט יפול מכתפיי,

עולם שלם תרבות חייה אני נושאת עליי,

אני מנסה לסגת לקחת מרחק והכל רודף אותי משיג אותי מהר מאוד,

הכוחות להתמודד כבר מזמן דעכו כמו הנר שדלק בחדרי,

אהבה שפעם רציתי דעכה ונשכחה במקומה יש רק פחד גדול וכמות נכבדת של אכזבה,

החברות שהחזיקו אותי נשארו מאחור ואיתם צמחה חברה איתנה יחידה,

הרצון לנצח הכל ולפרוץ נסגר בתוך ארון בגדים גדול,

החשק לעשות פשוט אבד לי כבר לא נותר לי דבר פרט למוזיקה שעוד מנחמת אותי,

השירים האלו שמפיגים את בדידותי,

לא אתם לא תבינו כמה זה קשה לפחד מהצל של עצמך,

לא להיות מסוגלת לעשות דברים שאת אוהבת או סתם לצאת לטייל לבדך,

לאהוב ולהיות נאהב ע"י האדם הכי מדהים בעולם,

כי בראש שלך את עלולה למות די מהר.