פסיכולוגיה בשקל עשרים.

לא מספיק שאני מפחדת מהצל של עצמי,

אני צריכה להתמודד עם אהבה ,

כבר הסברתי שאני חרדתית שלא מסוגלת לחיות לצד השינוים,

אבל זהו יגיע הזמן נראה לי ,

לשינוי המהותי של חיי,

אהבה!!!!

כן,אני פוחדת פחד מוות מהמושג הזה על אף שאני מעוניינת להכיר אותו מקרוב באחד הימים או השנים,

אני מאוהבת אולי רק מרגישה ככה..מה אני עושה עם זה לא הרבה בעצם - כלום!

איך לעזאזל תהיה לי מערכת יחסים שמהבית אני פוחדת לצאת,

שרק המחשבה על חבר מביאה לי את ההתקף הבא,

שרק מלראות אותו חוצה את הכביש אני רוצה לרוץ להקיא ולא מגועל כך כנראה אני מבטאת את האהבה שלי!

אז בנתיים כל מה שאני עושה זה לנסות ולראות אותו גם אם זה נגיד ל-חמש דקות..

או פשוט מאוד לגרום לא לא לשכוח שאני כאן..

לדבר איתו זה בכלל קשה לא רק לי מסתבר גם לו...אז שלום נאמר בקושי..על מי אני עובדת שנינו נבוכים מלדבר האחת עם השני..

טוב..מה שלא יהיה יהיה טוב...