Freedom

(אזהרה, הפוסט נכתב בציניות ועוקצניות שלא תאומן על מנת להיפגע אתם מתבקשים לקרוא את זה XD)

אז, בעוד שמסעי מתקרב לסיום שנתו ה17 ואנוכי עדין כאן,

שמתי לב לתופעות מוזרות שקורות סביבנו.

-"אהבה" מתגלה בכל מיני מקומות

-ילדים נעלמים כמו דובי חורף

-אנשים מגלים כמה כוח סבל יש להם

-דמויות מאבדות מכוחן

ולמעשה כל העולם מדרדר לפתאטיות שלא תתואר.

ניתן לכם כמה מסקנות לגבי ה"עונה" (סוג של אסטרולוגיה)

אנשים משנים דעות כמו המהירות שלוקח לרפי גינת להחליט אם הוא רוצה לאפה או לא.

החברים הכי טובים שלכם הם בדרך כלל אלה שיפתיעו אותכם הכי הרבה.

מי שהכי לא ראית אותך איתה והודת בזה זאת החברה הבאה שלך (אז מה גימל יפית או איזה פרחה מהשיכבה?)

יש יותר סיכויים שתטפס על גדר ותיפול על ויברטור מאשר שתתחמק מההכנה לפולין

כיתה מדעית תמצא דרך לדפוק אותך גם אם השעה 8 ואתה מתחיל ב10

90% מהאנשים מתחננים לרובה לירות בערס שעיצבן אותם ל70% מהם יש מכוניות

מכונית עושה אותך יפה ב66.6% ככה שגם בר אייזיק יכול להראות יותר טוב ממך

דוב שהלך בחורף יחזור בקיץ אנשים שהלכו בחורף לא יחזרו בחיים

בימים עמוסים הדבר היחידי שהוא יותר טוב מסקס זה סקס בשינה.

בחורף יותר ויותר נערים נתפסים מאוננים.

הערסים בחורף יותר נחמדים, הם יודעים שאף אחד לא יצא בגשם לעזור להם

תמיד כשתגיד "אני בחיים לא..." בסופו של דבר אתה תעשה את זה.

סרטים משנים מצב רוח (לא מדבר על סרטים כחולים)

לכולם יש במחשב איזה שיר של משה פרץ

תמיד כשבאסטרולוגיה כתוב עומד להיות חודש טוב תחזיק חזק, השטן עומד להיכנס לך לחיים.

יש כמה דברים יותר גרועים משעמום והם, שעור תנ"ך, היסטוריה ופיסיקה-

בשיעור תנ"ך אתה לומד מה קרה.

בשיעור היסטוריה אתה לומד איך זה שוב פעם קרה.

ובשיעור פיסיקה אתה לומד שכל מה שלמדת בשעורים הקודמים זה חארטה.

חוויות טג"ל בעיצומן, לילה טוב!

שם המבצע- מבצע "סבבה"

זמן פעילות- 5 ימים

מקום הפעילות- בסיס הטורנות ג'וערה

היום הראשון-

מצב רוח: הלם

עונשים: שכיבות שמיכה (150+-)

הגענו על אזרחי כמו תיירים ונפלנו לתוך החרא הצבאי.

המפקדים טחנו לנו תתחת כל היום למדנו סדר ומשמעת והתנהגנו כמו חיילים למופת.

אכלנו חרא של אוכל ביצענו את כל העונשים והמצאנו את ההימנון שלנו "סבבה, סבבה, אואוואואוא"

הלילה היה מצחיק רצח לא ישנו שנייה ואיזה מפקד לץ נדחף לנו לחדר.

הסתלבטנו עליו ונרדמנו.

היום השני-

מצב רוח: צחוקים

עונשים: שכיבות שמיכה (200+-), מסדר דיגום בלילה

פתחנו עינים ב6 בבוקר ולא האמנו שאנחנו באמת ערים יצאנו מהשקי שינה.

התעצבנו שאין דני שוקו בחדר אוכל ויצאנו לשדאות זחלנו בשדה טעמנו חול

שכבנו בקוצים "חול טעים, קוצים נעים !" ניצחנו בכל תחרות עיקמתי תרגל עשינו צחוקים

אבל עדין היינו חיילים למופת "צוות 1 תמיד מאוחד".

בערב יצאנו לשדאות לילה זחלנו ברחבי הבסיס הבהלנו צוותים אחרים.

אז נשארתי על מדים והלכתי למסדר דיגום סעמק XD ואז למיטה.

כמובן שגם בלילה הזה לא ישנו.

היום השלישי-

מצב רוח: הזין מתחיל להיגמר

עונשים: שכיבות שמיכה (300+-), מסדר המפקדת, מסדר הסמלת

עוד יום התחיל הפעם בעייפות מטורפות שטויות זרמו.

הלכנו לתורנות שרותים בקושי ניקיתי חחח עשינו שטויות רקדנו היו שעורי נשק ומלא עונשים.

במסדרים המפקדי מחנה התעצבנו, אנחנו עם ההימנון שלנו הרעדנו תמחנה XD.

אז אותו לילה לא ישנתי בכלל ברחנו לעונש של המפקדת והסמלת קראה לי לעומרי ולחן.

אחרי זה עמדנו בגשם בעונש נכנסנו לחדר והוציאו אותנו שוב פעם.

כל הלילה עמדתי בתאכלס חח.

היום הרביעי-

מצב רוח: המפקדת, אל תפני אלי בחיים שלך

עונשים: שכיבות שמיכה (שלא בוצעו), ריצות

אז בוקר שנפתח בעייפות מטורפות המפקדת מיואשת מאיתנו הרבה בלאגנים.

תורנות מטבח בצהורים ! ..

הטבחים הפעילו מוזיקה כולם רוקדים שרים, אוכלים תוך כדי הכנות, גונבים דני מהמקרר.

עושים שטויות, נעלמים, לא מקשיבים בלאגנים.

לילה מחורפן ! המפקדת של הבסיס באה לשמור אצלנו החמוד שישן מתחתי נחר כמו בהמה

מה שגרם לי לקום ולהתיישב במיטה מה שגרם למפקדת להעיף אותי לחדר ליד לישון לבד כמו כלב באמצע הלילה מתעורר ושומע תחדר שלנו עושה בלאגנים, צוחק ונרדם מעייפות.

היום החמישי והאחרון-

מצב רוח: סוף !!

עונשים: מי זוכר?

אירגנו תדברים, לא עשינו כלום ממה שאמרו לנו.

לבשנו אזרחי ישבנו בצד אכלנו קסטות ראינו את כולם רצים עלינו על האוטבוס וחזרנו !

הא ובדרך נרדמתי באיזו הרצאה.

הבית !!!

ניסיתי להגיד את זה לעצמי כמה פעמים אבל עדין קשה לי ..

זה אבסורד, יש אנשים שכל כך קשה להם להתחבר לאנשים והם מתאמצים בכל הכוח שזה יקרה..

אצלי זה ההפך .. כל כך קל לי לגרום לאנשים לחבב אותי שאני מושך גם אנשים שלא מתאימים לי

ואז אני מתאמץ לגרום להם לשנוא אותי.

אני לא יודע למה, אני לא יודע מתי זה התחיל, מה שאני כן יודע זה שנמאס לי להיות הילד שאיכפת לו מכולם.

אומרים סנוב, אומרים שחצן, אומרים גם מעצבן

"אתה כבר לא כמו פעם", "פעם היית יותר נחמד".

מה לעשות נמאס לי להיות אמיתי עם אנשים שלא שווים את זה.

אנשים שחשובים לי יודעים מי אני, אנשים שחשובים לי יודעים לפנות אלי בכל דבר.

אני זה מי שאני עושה מעצמי ולא מי שאנשים עשו.

לא איכפת לי שידברו לא איכפת לי שילכלכו זה רק מראה כמה עלובים הם.

אותו מילה "שחצן" שאתם אוהבים להגיד לא בא מדברים שאמרתי כמו "אני יותר טוב ממכם"

זה מרגשי נחיתות מסריחים שגורמים לכם לשמוע מה שאתם רוצים.

כל מילה שיוצאת לי מהפה היא במטרה לפגוע בכם, זה מה שאתם חושבים.

וזה נבנה ונבנה ונבנה ובסוף גודל לו שם בגודל העולם מבוסס על חבורה של פחדנים, אומללים.

אני מרחם עליכם באמת.

את הזמן שלי אני מעביר עם חברים ומנצל תחיים שלי.

ואתם ? אתם יושבים ומפתחים אובססיה, מעבירים את הזמן בלמצוא בעיות.

ההשלכות של המעשים שלי יהיו נגדי ? אני חי עם זה

אני לא מוכן להיות צבוע ולא לשנייה

אני לא ינסה להיות נחמד למישהו שלא נחמד אלי

אני לא יאהב מישהו שאני מראש שונא

אני לא יתחבר לאנשים שהם לא הטיפוסים שלי

מצטער אבל זה אני.

אז אולי אני יחסוך לכם ויגיד שאני לא שם על אף בעיה שתמצאו אצלי.

אני סובל את עצמי כל יום כבר 17 שנה ואני חי עם זה טוב מאד ..

אז לילה טוב לכם !