אפילו להכי טוב אי אפשר להאמין.והכי רע קורה בעקבות זה.
אפילו הטוב שהיה הופך לאט לאט לרע.
הכל מתהפך לי בחיים.לאט לאט.יש לי החלטות מוזרות.פזיזות.
לפעמיים אני חושב שאולי הייתי צריך לשנות פאזה.למה לא לנסות?למה לוותר?
החברים בבסיס יכולים להעלם.יחזרו אולי עוד שבועיים.
החברים בבסיס מהבסיס הקודם יכולים להפתיע.ולא.לא לטובה.
ופה הכל נשאר כרגיל.
המחשבות מחזירים אותי אחורה.ואני מתגעגע לזה.אני מתגעגע למה שהיה פעם.
אני רואה תמונות.וזה בעצם מה שאני רוצה שיהיה לי.ככה אני רוצה שיהיה לי.
יש הרבה פערים בין זה לזה.מרחק נגיעה מצד אחד ומצד שני מרחק שנות אור.
הכל בגלל זה.ולמה פה זה לא כמו שם.
אני משתגע.
ולסיום:"איך היא כ"כ רחוקה,רק נהיית יפה יותר וחזקה."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
