או - עברנו את הדר, נעבור גם את זה.
אז עוד קשר נגמר חלף לו.
לפעמיים אני חושב שאולי לא הייתי צריך לוותר, אולי לא הייתי צריך לתת לה לוותר.
הרי איתה היה לי כ"כ טוב, היינו רגילים אחד לשני, גדלנו ביחד. היינו מותג. (כן אני אוהב את המילה הזאת).
אני מרגיש שאני זה כבר לא אני. לא הילד עם החיוך. אולי זה בגלל שאני לא ילד. או אולי זה בגלל שאני בועט את הילד שאני.
אני הפכתי לבן אדם פסימיסט. לא המעודד, אלא המעודד. או לפחות המנסה להיות. או לפחות המנסים להיות המעודדים.
אני הפכתי לבן אדם שלבד עכשיו, וכן, זה הולך להיות לתקופה ארוכה, אם תאמינו או לא.
כולי שברי זכויות, ולא בגלל הפרידה. בגלל ההרגשה.
פעם הייתי נותן אהבה והייתי מקבל אותה בחזרה, גם מחברים.
פעם היו נותנים לי אהבה ואני הייתי מתעקש לא לקבל ומשחק אותה קשה להשגה.
היום, כולי חתכים. אני כבר לא שולט בנעשה. אני לא עושה כדי לשלוט.
היום, אני מלא זכוכיות. שברי בקבוקי בירה שלא נשתו. שברי לב שהתנפצו.
אז עוד קשר נגמר חלף לו.
לפעמיים אני חושב שאולי הייתי צריך לנסות, אולי היינו צריכים לנסות. למרות הרכבת הרים.
הרי איתה הייתי אני. איתה הרגשתי שאליקו זה אליקו. שאני לא נותן להם לעמוד.
אני מרגיש שאני זה כבר לא אני, לא הילד עם הפרצוף. אולי זה בגלל שהפכתי לעושה פרצופים מסיבי בתמונות. לא טבעי משהו.
אני הפכתי לבן אדם משתגע. לא המשגע, אלא המשתגע. אז לפחות שיהיה איזה רגיעה. קטנה.
אני הפכתי לבן אדם שלבד עכשיו, וכן, זה הולך להיות רק בקטע של קשר. אם תאימנו או לא.
כולי שברי זכוכיות, ולא בגלל הפרידה. בגלל התחושה.
פעם הייתי אומר ומקווה, ואז היה למה לצפות, גם מהסביבה.
פעם היו גורמים לי להתרגש ואני הייתי מחייך במבוכה במן הסתרה.
היום, כולי חתכים. אני כבר לא יודע מה אני חש. אני חש שמשהו יקרה.
היום, אני מלא זכוכיות, שברי מראה שמעוורת. שברי לב שהתנגפו.
או - עברנו את פרעה, נעבור גם את זה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
