כשהכל התחיל לא ידעתי באמת מה היא רוצה.
בכלל לא ידעתי אם היא רצינית.
בכלל, הייתי בטוח שהיא באה לצחוק עלי.
אבל בסוף אמרתי כן, כי ככה אני ומה יש לי להפסיד?!
ואז, מהר מאוד הכרתי בחורה חייכנית ומצחיקה.
עם קול אדיר, לב רחב ואוהב, גוף יפה ופנים מדהימות (ולא אכפת לי מה שהיא תגיד או מה שיגידו על האף שלה - אין ספק שאותו אני הכי אוהב, אולי חוץ מהאוזניים).
הרגשתי שהיא האחת. היא זאת שתשכיח ממני את העבר ותהיה שלי. או רק שלי. או ההווה שלי.
במילה אחת?! טוב נו, התהאבתי.
אבל איך אומרים?! כגודל הציפייה כך גודל ההאכזבה.
אם לא הייתי מתעקש לשמוע דברים שאני לא רוצה לשמוע (במילה אחת?! טוב נו, מזוכיסט), מי יודע איפה היינו היום.
אבל שמעתי. והלכנו לחשוב. בעיקר היא. כי מי אוהב יותר ממנה לחשוב?
אז היא הלכה. או חצי הלכה. או הלכה.
ולא וויתרתי. עשיתי דברים שאפילו אני לא חשבתי שאני מסוגל בכלל, ולא חשבתי שאני יעשה אי פעם.
וכל בת אחרת הייתה מתמוגגת נראה לי.
וחיכיתי לתשובה, ולא היה לה מה לומר לי. אבל מגיע לי, כי גם אני עשיתי את זה. היא חייבת לי "משיכה".
ונלחמתי, והקרבתי מעצמי ואת עצמי. הורדתי כל מסכה וספגתי כל דבר, רק כדי שלבסוף היא תהיה שלי.
במילה אחת?! טוב נו, שוב, התאהבתי.
ולבסוף, קיבלתי את הכאפה שכנראה הייתי צריך לקבל. את השעון מעורר שלי.
וויתרתי. קינד אוף. ומהר מאוד היא חזרה. או יותר נכון עשתה קולות.
כי ככה היא, שאני איתה ורק שלה - היא לפעמיים לא מרגישה את זה או לא רוצה את זה מספיק.
כי ככה היא, שאני לא איתה וקצת לא שלה - היא הכי רוצה ונותנת בטחון.
וחזרנו. ונפרדנו. וחזרנו. ונפרדנו.
אמרתי לעצמי את מה שכולם אמרו לי, באמת אולי בשביל מה אני צריך את זה?! זה הורס אותי ואני "רפה ותשוש".
ואיך אומר זה שהיא אוהבת מהתכנית המטומטמת הזאת?! ת-ק-ד-ם.
ומי יודע מה אנחנו עכשיו?!
כשכמעט ברחתי היא הראתה לי כמה אני חשוב לה. כי ככה היא.
כשנשארתי סופית היא הראתה לי שיכול להיות שקצת הגזמתי. כי ככה היא.
כי ככה היא. והיא משוגעת. והיא לא מראה בכלל כמה היא רוצה אותי. ויש לה קטע שהיא לא מקשיבה שמחמיאים לה אבל כשעוקצצים אותה היא שמה לב ונתפסת על זה. והיא בכלל לא רוצה אותי. והיא בכלל הכי רוצה אותי. והיא לא זורקת זין לפעמיים. ויש לה נטייה לאבד דברים. ויש לה נטייה מלשכוח דברים. והיא קצת קנאית (אולי כמוני). והיא, והיא - היא.
ובגלל זה אני כ"כ אוהב אותה. בגלל זה אני כ"כ רוצה אותה.
ואיך אילן הייטנר אומר?! "אני אוהב אותה בגלל שאני אוהב אותה, לא בגלל שום סיבה. להפך, היא...".
וגם הוא כמוני מחפש על מה להתלונן. ומתלונן בצדק.
ואני ממשיך לצטט אותו: "וחוץ מזה, אנחנו רבים הרבה. ועל כל דבר, כל דבר".
אבל אנחנו גם משלימים ואז באמת שאין דבר שאני יותר אוהב ממנה.
ואני משתדל לשנות דברים כדי שלא נריב, והיא לא שמה לב לזה והיא נשארת קרה אלי והיא מעצבנת אותי.
אבל אני אוהב אותה. כי ככה היא.
במילה אחת?! טוב נו, שוב, ה-ת-א-ה-ב-ת-י.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
