מנסה לראות בדרך אחרת .

ככל יום זכרון לשואה ולגבורה שנמצא ובא אלינו כל שנה מחדש. כל שנה מחדש ללכת לבית הספר עם חולצות לבנות, וכמובן שלא יכול להיות שכולם זכרו לבוא עם חולצות לבנות ושיש כמה אנשים שבאו עם חולצות כחולות, אפורות או צהובות. ככל יום השואה, בכל שיעור מדברים על השואה וככה עובר רוב השיעור. ככל יום השואה, אומרים עוד דקה צלצול, המורה אומרת איזה משהו ובאמצע המילים שלה נשמעת הצפירה וקולותיהן של כל הכסאות נשמעות ברגע שהתלמידים קמים ממקומותיהם. ככל יום שואה, רואים את טקס יום השואה העצוב. ככל יום שואה, יש בטקס את הקריינים שמקריאים דברים שיהודים שהיו בשואה אומרים. ככל יום השואה, יש את השירים העצובים שמתנגנים להם. ככל יום השואה, הסרטים על ניצולי השואה ומה שהם עברו נראה לעיניי כולם.

ככל יום שואה, הכל קבוע ואותו דבר, כלום כבר לא מיוחד, חבל.

דווקא בגלל שעכשיו אני לומדת כל כך הרבה על השואה היום הזה כבר לא נראה לי מיוחד. הזוועות נראות ונגלות לעייני מידי יום.

חבל.

''במותם ציוו לנו את החיים''

יזכור עם ישראל .

''מילים שהשארתי קיבלו משמעות
אני מחזיק לך חזק את הידיים
קרוב בעיניים, רחוק מהגוף
מחפש בדמעות את השמיים
רציתי שאימא תחבק , ותגיד אני כאן זה בסדר
מותר גם לבכות , זה מחזק
אז בכיתי בסתר

הראש מסתובב , אני מאבד כיוון
המשכתי לשתות , רוקנתי את הבקבוק
כי הלב זקוק לחום
התחלתי לחלום , עברנו רחוק מכאן
לבית גדול
שבו רק אני ואת פתאום לאט לאט

מילים שהשארתי קיבלו משמעות
אני מחזיק לך חזק את הידיים
קרוב בעיניים, רחוק מהגוף
מחפש בדמעות את השמיים
רציתי שאימא תחבק , ותגיד אני כאן זה בסדר
מותר גם לבכות , זה מחזק
אז בכיתי בסתר''

-

ריקנות .

אני כ'ככ שמחה שזה נגמר.

אני פשוט מאושרת, הדבר שחיכיתי לו כל כך הרבה זמן עבר.

ועכשיו, אני רוצה לצאת לדרכי החדשה.